תקשיבי, יש לי סיפור על חברה ממש טובה שלי, שפתאום מצאה את עצמה בבית חולים בגלל מחלה שכולנו כבר שמענו עליה. המצב שלה היה מסובך, שני הריאות היו בבעיה. בזמן שהיא עדיין הייתה מאושפזת, פיטרו אותה מהעבודה. וכשהיא חזרה סוף סוף הביתה, אף אחד לא לחץ עליה ישר לחפש עבודה חדשה. חוץ מזה, כל המדינה הייתה במצב כזה שגם אם רצית להחזיק במשרה שלך, היית נלחם עליה עם השיניים. בכלל לא היה סיכוי למצוא עבודה טובה, ובטח לא לעמוד שעות על הרגליים כקופאית בסופר, בעיקר אם את עוד מתאוששת ממחלה כזאת.
אז מה שעשתה, חיפשה לה בשקט מה אפשר לעשות מהבית, משהו שקשור למקצוע שלה, במקביל לזה שהיא ממשיכה לנוח בדירה בתל אביב.
יום אחד, מתוך שעמום או אולי כדי להרגיש שהיא עושה משהו, החליטה סוף סוף לעשות סדר יסודי בבית, כל עוד יש לה זמן. התחילה מסידור השולחן עבודה שלה ופתאום מצאה מחברת ישנה שלא זכרה בכלל. הכל היה מוזר, כי היא בטוח לא הביאה את המחברת מהעבודה, ואף פעם לא ראתה אותה בדירה. חשבה לעצמה, אולי יש פה איזה פתקים רומנטיים מהעבר, רשימות ישנות, טלפונים של אקסים. פתחה את המחברת, ומה נשפך לה לידיים? ערמת שוברי חשבון. רק מה שהכי הפתיע בעמודים, בכתב יד המוכר של בעלה, היה פירוט כל רכישה שרק אפשר לדמיין: קרם פנים, ויטמין D, זריקות (פעמיים).
הידיים של החברה שלי התחילו לרעוד. הבינה שכל רכישה שבעלה עשה בשבילה, כל דבר קטן וגדול, נרשם על ידו בפירוט, ומדי פעם היה מסכם כמה היא “חייבת”. וככה, בעמוד האחרון, הבינה שהיא “חייבת” לו בסביבות 350,000 שקל. כן, לא התבלבלתי. גם כל הוצאות הבריאות שלה, וגם קניות רגילות, נרשמו אצלו במחברת כאילו היו איזה הלוואה מהבנק!
אני באמת הייתי בשוק מהקור הרוח שלה. במקום להתפוצץ עליו, לא התקשרה, לא שלחה הודעות נזעמות, לא הרסה לו את הקוסקוס, פשוט המשיכה רגיל. הכינה לו ארוחת ערב, שאלה איך עברה לו היום, הקשיבה לכל הסיפורים, רק אחרי זה, בשקט כזה מאוד ישראלי ואיכותי, בלי קללות ובלי דרמות, שאלה אותו מה כל הסיפור עם המחברת.
והוא אמר לה, ממש ענייני: “מה רע בזה? הרי עד שהיה לנו חשבון משותף, כל אחד השלים בעצמו. עכשיו את בבית, אז אני מוציא קצת יותר, אבל ברגע שתחזרי להשתכר, תכניסי קצת יותר עד שנגיע לשוויון. חוץ מזה, אני מתכנן לקנות לעצמי מחשב נייד סוף סוף, כי הישן שלי כבר בקושי מדליק את המשחקים.”
נשבעת, הייתי בשוק אבל זה ישראל, עם הראש הקטן והמתמטיקה הזה של החיים, הכל מתחלק בסוף חוץ מהמחברת כמובן.
