חברה שלי מתאשפזת עכשיו בבית החולים בגלל מחלה שכבר מוכרת לכולם. המצב שלה מורכב שני הריאות שלה נפגעו. במהלך האשפוז, פיטרו אותה ממקום העבודה שלה. כשהשתחררה סוף סוף וחזרה הביתה, אף אחד לא לחץ עליה למצוא מיד עבודה חדשה. חוץ מזה, המצב בארץ קשה וכל אחד נאחז בעבודתו בידיים ושיניים. הרי לא פשוט למצוא משרה טובה עכשיו, וגם לא כל כך אפשרי לעבוד כקופאית בסופר, במיוחד אחרי מחלה כזאת שלא מאפשרת מאמץ פיזי. לכן, היא חיפשה בשקט משהו שיתאים למקצוע שלה ותוך כדי כך עבדה מהבית איפה שיכלה, בנחת ובנוחות שלה.
בזמן הזה, היא חשבה שאם כבר היא בבית, לפחות תוכל לנצל את הזמן לעשות סידור יסודי בבית. התחילה מהסדר במחשב ופתאום מצאה מחברת ישנה. זה הפתיע אותה, כי בחיים לא ראתה אותה קודם. מי יודע מה יש שם ואולי רשומות שם טלפונים וכתובות של חברים מהעבר. היא פתחה את המחברת ומתוכה נשפך ערימה של חשבוניות. בכל עמוד, בכתב היד המסודר של בעלה, הייתה רשימה של כל רכישה: קרם פנים, ויטמין D, זריקות (2 טיפולים).
הידיים של חברתי רעדו. היא קלטה שכל קנייה שבעלה עשה עבורה נרשמה בקפדנות, והוא חישב הכול ביחד, סכום אחר סכום. מדי פעם הוא סיכם אותה, והיא גילתה שבאותו רגע הייתה חייבת כמעט 400,000 ש״ח. כל ההוצאות הרפואיות שלה, אפילו חלק מהקניות לבית, נרשמו במחברת הזאת!
הייתי בהלם מהאיפוק של החברה שלי. היא לא התקשרה אליו בצעקות, לא שפכה מרק עם חומר משלשל לארוחת ערב, אלא חיכתה בשקט עד שיחזור מהעבודה. היא הגישה לו ארוחת ערב, הקשיבה לסיפורים שלו על איך עבר היום, ורק אז שאלה אותו בצורה הכי מנומסת שיש, בלי אף מילה לא ראויה.
ובעלה עונה לה: “ומה הבעיה? הרי לפני שהיה לנו חשבון משותף, כל אחד הוציא לעצמו, לא? ועכשיו, כשאני מוציא, אני מחשב, ואחרי שתחזרי לעבודה, תשקיעי יותר עד שתחזירי את כל הסכום ככה. ואז אני כבר אקנה לעצמי מחשב נייד חדש עם מה שלא אוציא, כי הישן שלי כבר לא סוחב את כל המשחקים”
