הייתה לי את החברה הכי טובה שלי, רונית. היינו חברים הרבה שנים. לא פעם היא סיפרה לי כמה קשה לה בחיים, וזה הכל בגלל שבמשך עשרים שנה חיה עם בעלה ועם אמא שלה.
חנה זו בדיוק הייתה האישה מסוג הנשים שאוהבות לנצל אחרים, ולא היה אכפת לה אפילו כשזה הבת שלה. מבחינתה, הכל תמיד היה רע. אמא של רונית הייתה בת 85, ועדיין יש לציין שבגיל הזה היא הייתה די פעילה.
חנה תמיד חשבה שהבת שלה חייבת לה על החיים, שהיא חייבת לה הכל. הכל התחיל כשחנה נכנסה להריון, והבעל שלה עזב אותה ומצא אישה אחרת. כל הכעס שלה התפרץ על רונית, שהייתה דומה מאוד לאביה.
רונית אף פעם לא הייתה הבת שזוכה לאהבה היא הייתה המשרתת, המנקה, העבד, אבל לא באמת בת אהובה. רונית עבדה קשה בשני מקומות עבודה. כשהייתה חוזרת מהעבודה הביתה, היא הייתה מנקה את הרצפה ומבשלת אוכל. האם לא רצתה לעשות שום דבר בבית. ועוד לא פעם עשתה לה דווקא על כך שרונית בישלה משהו שלא רצתה. ומה אתם חושבים? בת המסכנה עזבה את עבודתה ונסעה עד קצה העיר תל אביב כדי לבשל לאמא שלה את מה שרצתה.
באותו יום הייתה לרונית יום הולדת. כולנו באנו לשבת סביב השולחן היא הכינה אירוח נהדר , אבל אני שמתי לב שחברתי מאוד עצובה. ממש סיפרה לי שאמא שלה עשתה לה סקנדל. כך או כך, עזבנו מוקדם מהרגיל.
למחרת בבוקר גיליתי שרונית איננה. הסתבר שאחרי שכולנו עזבנו, חנה שוב פתחה ריב גדול. ליבה של רונית לא עמד בזה, והן לא הזעיקו אמבולנס. באותו לילה היא מתה. כך האם שלטה בבתה עד הלילה האחרון.
