אני ובעלי כבר השלמנו עם הרעיון שלא יהיו לנו ילדים, אבל כעשר שנים אחרי שהתחתנו פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, יצא שאני בהריון.
ועכשיו לאמא של בעלי, שאין לה כבר סיבה לצחוק עליי מול כל המשפחה, נשאר רק לשבת בצד. היא תמיד הייתה אומרת: “כנראה לא אזכה לנכדים מהבן שלי בגלל הכלה שלי, המסכנה שלא מצליחה להביא ילדים.” והנה, יש לה כבר נכדה הבת של הבן הבכור שלה. לא אהבתי בכלל לשמוע את זה, אבל מה לעשות, שמעתי את זה לא פעם אחת.
אני אוהבת את בעלי, והוא אוהב אותי הוא העוגן שלי. כל הבדיקות והרופאים, כל הדאגות שלו והבכי שלי על הכרית באמצע הלילה בסוף הכל השתלם: אני בהריון!
הנכדה של חמותי ילדה בשנה שעברה ילדה מקסימה, ואני הבאתי לעולם בן לפני ארבעה חודשים. למרות שכל הבדיקות הראו שאני ובעלי תקינים לגמרי, עדיין קשה לנו להאמין שהיקום פתח לנו דלת ושלח לנו תינוק. אבל דווקא הסבתא שלי (כן, היא עדיין בעניינים) התחילה להתנהג מוזר מאז שיש לה גם נין וגם נכד.
דווקא לזה שהיא חיכתה כל-כך הרבה (כלומר, לבן של בעלי) היא לא מפנה תשומת לב. אבל הנינה שלה? היא פשוט מתה עליה.
כשכולנו מתכנסים, כל הדיבורים זה רק על הנינה איך היא גדלה, מה היא אמרה, כמה שיניים כבר יש לה… ולגבי הבן שלי, כאילו הוא איזה נושא שלא מדברים עליו מהיום הראשון הוא לא עניין אותה בכלל.
אני באמת לא מבינה את חמותי עשר שנים היא נבחה עליי וניסתה להשפיל אותי כי לא עמדתי בציפיות המשפחה (לדבריה, כל הנשים אצלם נכנסות להריון מהפעם הראשונה). ואז, כשכבר סוף סוף זה קרה אפילו לא טרחה להרים את הבן של הבן שלה! אבל את הנינה, היא מפנקת במתנות יוקרה, צעצועים, תכשיטי זהב ואפילו שמלות מעצבים משוק הכרמל כי איך אפשר בלי סטייל תל-אביבי, כן?
