לאחר שהוריד את אהובתו מהמכונית, בוצ’ין נפרד ממנה בעדינות והמשיך לנסוע הביתה

הוצאתי את המאהבת מהמכונית, נפרדתי ממנה בעדינות ונסעתי הביתה. מול הכניסה לבניין עמדתי רגע, מהרהר במה בדיוק אגיד לאשתי. עליתי במדרגות, פתחתי את הדלת.
שלום, אמרתי. נועה, את בבית?
בטח, ענתה נועה בפלגמטיות. שלום. אז מה, להתחיל לטגן שניצלים או מה?
הבטחתי לעצמי להתנהג בישירות בביטחון, בתקיפות, בגבריות! לסיים עם חיי הכפל שלי לפני שהנשיקות של רוני על שפתי מתקררות, לפני שהשגרה שוב תבלע אותי.
נועה, ניקיתי את הגרון. באתי להגיד לך… שאנחנו צריכים להיפרד.
נועה קיבלה את הבשורה בשלווה מוחלטת. האמת, היה קשה להוציא את נועה איזון. פעם אפילו הייתי מכנה אותה “נועה הקרח”.
מה זאת אומרת? שאלה נועה מהמטבח. לא לטגן שניצלים אז?
לפי ראות עינייך, עניתי. אם את רוצה תטגני, לא רוצה אל תטגני. אני עוזב למען אישה אחרת.
בדרך כלל אחרי כזה משפט, רוב הנשים היו זורקות על הבעל מחבת או לפחות עושות סצנה. אבל נועה לא שייכת לרוב הזה.
נו באמת, איזה גבר גבר, אמרה. הבאת את הנעליים שלי מהסנדלר?
לא… גמגמתי. אם זה כל כך חשוב לך אקפוץ עכשיו ואביא.
אויש… נהמה נועה. זה אתה תמיד, גידי. שולחים אותך להביא נעליים ואתה חוזר עם הישנות.
נפגעתי. התחלתי להרגיש שכל עניין הפרידה מתנהל לא כמו שדמיינתי. אין דרמה, אין כעסים, לא מספיק רגשות! מצד שני, מה כבר יכולתי לצפות מאישה שכיניתי “נועה הקרח”?
נראה לי שאת לא מבינה! אמרתי. אני אומר לך ברצינות: אני עוזב, עובר לגור עם אישה אחרת. ואת על הנעליים מתעקשת!
ברור. בניגוד אליי, לך אין נעליים בסנדלר. לך איפה שבא לך, ענתה ביבשושיות.
חיינו יחד שנים, ועד היום לא הצלחתי לקלוט מתי נועה מתלוצצת ומתי היא לגמרי רצינית. למעשה, מה שקנה אותי אצלה היה האופי המאוזן, השקט, והמינימליזם במילים. וכמובן, העובדה שהיא מסודרת, פרקטית ומושכת.
נועה הייתה נאמנה, חזקה ושקולה כמו עוגן ברזל של אונייה. אבל לי עכשיו יש אהבה חדשה בוערת, מלאת אש ושוברת מוסכמות! הגיע הזמן להכריע ולעבור לפרק הבא.
אז תראי, נועה, אמרתי בטון חגיגי מהול בעצב. אני מודה על הכול, אבל אני אוהב מישהי אחרת. אותך כבר לא.
באמת מדהים, ענתה נועה. לא אוהב אותי! איזה יופי. אמא שלי, לדוגמה, אהבה את השכן ממול, ואבא שלי אהב לשחק שש-בש וערק. ומה יצא? תראי איזה בחורה לתפארת יצאתי.
ידעתי שעם נועה קשה להתווכח. לכל מילה שלה משקל של סלע. כל ההתלהבות שלי התפוגגה, אפילו לריב כבר לא התחשק לי.
נועתי, באמת את נהדרת, אמרתי בחמיצות. אבל אני אוהב אחרת, אוהב באמת, ובעוצמה. ואני גם הולך אליה, מבינה?
על מי מדובר? שאלה. ליאת בר קודש, זה מה שאני שומעת?
זזתי בצד. לפני שנה באמת היה לי רומן עם ליאת, אבל מי בכלל ספר לעצמו שנועה מכירה אותה?
מאיפה את מכירה אותה?… ניסיתי, ואז ויתרתי. אבל לא, נועה, לא מדובר בליאת.
נועה פיהקה.
אז אולי קרן בן דוד? אליה אתה רץ?
ממש רעד לי הגב. גם עם קרן היה לי רומן, אמנם מזמן, אבל איך נועה יודעת בכלל? מצד שני היא כמו קיר, לא אפשר להוציא ממנה מילה מיותרת.
לא, עניתי. לא קרן, ולא ליאת. זו מישהי אחרת, מיוחדת, אישה שהיא פסגת חלומותיי. היא האחת בשבילי, ואני לא יכול בלעדיה.
משערת שזו מיה, אמרה נועה. גידי, גידי, אתה כזה שקוף. הסוד הכי גלוי בעיר. פסגת חלומותיך, מיה אלקנה. בת שלושים ושש, ילד אחד, שתי הפלות… נכון?
הרגשתי כאילו חטפתי מכה בראש. פגעה בול! הרומן שלי אכן היה עם מיה אלקנה.
אבל איך? גמגמתי. מישהו סיפר לך? ריגלת אחרי?
פשוט מאוד, גידי, אמרה נועה. אני רופאת נשים מנוסה. ראיתי את כל הנשים בעיר הזו מקרוב, בזמן שאתה בקושי מדגם. מספיק לי מבט אחד כדי לדעת איפה היית, חמוד!
ניסיתי להתעשת.
נגיד שצדקת! עניתי בנחרצות. אפילו אם זו מיה, זה לא משנה. אני עוזב.
אתה תמים, גידי, אמרה. לפחות תשאל אותי! דרך אגב, אין במיה שום דבר מיוחד כמו כל אחת אחרת, מדברת איתך רופאה. וראית בכלל את התיק הרפואי של חלום חייך?
לא… הודיתי.
זהו! קודם כול לך תתקלח. מחר אני אדבר עם ד”ר מימון שיקבל אותך בלי תור במרפאה, אמרה. אחר כך נמשיך לדבר. בושה בעל של גינקולוגית לא מוצא לעצמו אישה בריאה!
ומה אני אמור לעשות? שאלתי בעצב.
אני הולכת להכין שניצלים, אמרה נועה. ואתה לך להתרענן. ואם אתה צריך המלצה לחלום בריא בלי צרות תבוא, אני יודעת למי להפנות…