בגד ומציב תנאים
תקשיבי, תמרה, אין לי לא זמן ולא חשק לשמוע את התלונות האינסופיות שלך.
או שאת עכשיו מכבה את מצב הקורבן הנעלב ואנחנו ממשיכים לחיות כרגיל, או שמחר אני אורז מזוודה ואת תסבירי לבד ליעלה למה אבא הלך.
לבד! שמעת?
כרגיל איך זה בדיוק נראה, ברק? שאלה בלחש. כאילו לא קרה כלום? כאילו לא ראיתי את ההודעות האלה?
כאילו “איתן מוסך גבעתיים” לא שלח לך בשתיים בלילה שהוא מתגעגע לידיים שלך?
ברק נשף באוויר וחלץ את הנעליים בלי לפתוח שרוכים, דורך בעוצמה על העקב.
שוב… אותה מנגינה. אמרתי לך בעברית ברורה: נגמר. אני בבית? בבית. איתך? איתך. נותן כסף? נותן.
מה עוד חסר לך? צריך שאכרע על ברכיי? זה לא יקרה, אל תצפי לזה!
אני לא צריכה את זה. אני צריכה שתפסיק לדבר איתי כאילו אני מכשול בחיים שלך. אתה מזלזל בי בכל רגע. עוקץ, דוקר…
כי את בלתי נסבלת! קטע אותה. את מסתובבת בבית כמו רוח רפאים, הפנים שלך כאילו טעמת לימון חמוץ.
את חושבת שכיף לי לחזור לכאן? אני נכנס ישר חקירה או התעלמות!
כל אשה נורמלית כבר הייתה קוברת את הסיפור למען המשפחה. אבל לא, לך חייבים לחטט בפצע.
הוא חלף על פניה אל המטבח, נוגע לה בכתף. תמרה התנדנדה, אבל עמדה.
היא תמיד הרגישה שלקחה קלף מנצח. ברק מצליחן, דומיננטי, אבא טוב. הייתה להם ילדה, יעלה בת חמש, דירה משותפת, הכנסה מכובדת לשניהם.
הבגידה שקרתה לפני חצי שנה לא הייתה מקרה חד־פעמי לבעלה הייתה עוד מערכת במקביל כמה חודשים.
תמרה גילתה זאת במקרה יעלה שיחקה עם הפלאפון של ברק, וקפץ התראה: “איתן מוסך גבעתיים” התעניין אם ברק קנה את אותו הלבנים ש”כל כך מתאים לה”.
כשנחשפה האמת, ברק לא הכחיש. קודם שתק, אחר־כך התרגז, ואז אמר:
כן, היה. נגמר. אל תעשי פיל מרפד. אני פה, לא?
בחצי השנה הזו הוא לא התנצל, לא הביע חרטה. בכלל לא הרגיש אשם, וזה פצע את תמרה יותר מהכל.
כשהיא נכנסה למטבח ישב כבר ליד השולחן, מגלול בפלאפון. מולו צלחת דג אפוי, שתמרה דאגה לכסות כדי שלא יתקרר.
את חוסכת במלח? קרא, מסיר את הצלחת. או שהטעמים נפגעו מהדמעות שלך?
די, ברק. יעלה בחדר, היא שומעת הכל.
שתשמע, גיחך בעודו לועס פיסת דג. שתבין שאמא עושה הכל כדי שאבא יברח מהבית. זה מה שאת רוצה? שאעזוב?
אני רוצה שתהיה בן־אדם. הרי הבטחת שתשקם את המשפחה. ככה נראה עבודה עצמית? דרך השפלה שלי?
ברק הניח את המזלג.
תקשיבי טוב. משפחה זה פרויקט, ואני משקיע בפרויקט. משחק עם הילדה, מממן חוגים, לוקח אותה לגן.
רצית לאבא לילדה? יש לה. ואני לא חייב להיות נחמד אליך אחרי שציקצקת לי חודשיים על הסיפור הזה!
העמדתי תנאי: או שסוגרים את הנושא, או שאני הולך. ואם אני הולך תישארי בלי שקל.
נחלק את הדירה, תצטרכי למכור. תשלמי לי מאות אלפים.
יש לך? אין. תמצאי עצמך בשכירות, בשכונה אחרת, גן אחר ליעלה. אבא מוכן להעביר לה את כל החיים.
תמרה שתקה. ברק הכיר את הפחדים שלה טוב ממנה. המחשבה שלילדה שלה תיאלץ להיפרד מהגן, מהחברות, לעבור לדירה זרה כשהיא בעצמה תריב בבתי משפט, עוררה בה אימה.
יפה, תמשיכי לשתוק, סיכם ברק. תאכלי כבר. נשאר ממך רק עצמות, קשה להסתכל.
***
בערב, כשיעלה נרדמה כשמחבקת את הארנב הפרוותי, תמרה ישבה במרפסת, שוקעת במחשבות.
באמת כולם אמרו שברק “אבא טוב”: לא שתה, לא הרים יד, יעלה העריצה אותו.
אבא, אתה גיבור שלי, לחשה לו בבוקר.
איך תמרה תהרוס לה את העולם הזה?
קולו של ברק נשמע מהסלון מדבר בטלפון. תמרה האזינה בלי כוונה.
כן, מחר כרגיל. ברור. תקשיב, אמרתי לך, נסדר את זה. היא תבכה ותירגע. לאן היא כבר תלך?
תמרה קפאה. ככה הוא באמת חושב…
היא פתחה בבת אחת את דלת המרפסת.
ברק התפרש על הספה, רגליים שלוחות. כשראה אותה, סגר מיד את השיחה.
עם מי דיברת? שאלה.
עם חבר מהעבודה. רוצה את רשימת אנשי הקשר? הושיט לה את הנייד בדרמטיות. הנה, תבדקי. הרי את עכשיו החוקרת הראשית.
אבל תזכרי: אם אני מוצא שם הודעה מחוקה, שאני לא אהב אני הולך מחר לאמא שלי. באחריותך.
אתה רציני, ברק? התקרבה אליו. באמת אתה חושב שיש לך זכות להציב לי תנאים? אחרי מה שעשית?
בטח. כי אני גבר, ואני מחליט איך תיראה המשפחה שלי. את איתי, או בבדידות.
הוא התקרב אליה כמעט עד נגיעה.
את יודעת, תמרה, שגבר אחר לעולם לא יאהב את יעלה כמו שאני אוהב? לחש לה לתוך האוזן. הוא יסבול אותה רק כל עוד את צעירה ויפה.
אחר כך היא תפריע לו. את רוצה את זה לבת שלך? אבא חורג שלא סופר אותה?
אתה מנוול, ברק, נשמה תמרה.
אני מציאותי, חייך ונעמד. טוב, אני נכנס למקלחת. תכיני לי חולצה לבנה למחר. את ההיא.
ואל תשכחי לגהץ, היה קמט בצווארון היום. מטריף אותי.
הלך לחדר האמבטיה, תמרה נשארה קפואה, באמצע הסלון.
***
הבוקר נפתח בשגרת המולת בוקר. תמרה טיגנה לביבות גבינה, יעלה התווכחה על גרביים.
ברק הופיע במטבח, בחולצה החדשה, שתמרה בכל זאת גיהצה.
אמא, בשבת נלך לגן החיות?
בטח, מותק, נמשכה החיוך.
אבא, תבוא איתנו? הבטחת להראות לי את האריה הגדול!
ברק ליטף את שיערה, פניו התרככו מיד.
ברור, שמש שלי. אם אמא תהיה נחמדה ולא תעצבן את אבא, נלך.
תמרה כמעט הפילה את הכף.
ברק, נו מה זה? לחשה כשיעלה צפתה בסרטים.
מה? הרים גבה בחפות. מחנך לילדה על סדר עדיפויות במשפחה.
את לא רוצה שתרד לנו השבת בגלל צרחות שלך, נכון?
לא ענתה. הוא שוב השתמש בילדה כמגן.
***
כל היום בעבודה הלכה כמו בועה. שאלו בעבודה אם הכל בסדר התחמקה עם “לילה לבן”.
בצהריים נכנסה לאתרי שכירות. המחירים צרבו, הדירות הטובות באזור שלה נחטפו כמו פיתות לשבת.
משהו זול היה הרחק ממרכז העיר.
שעתיים הלוך, הגן עד שש. לא אספיק לקחת אותה חשבה וטרקה את הלפטופ. לאן לברוח? איך בכלל יוצאים מזה?
שעה לסיום העבודה, הטלפון צלצל זה היה ברק:
אני מתעכב היום. תאכלו בלעדיי. אה, תמרה…
מה?
תקני יין אדום. חצי יבש. נדבר הערב ברוגע, בלי הסרטים שלך.
ברק, אני לא…
תמרה, אמרתי. זאת הזדמנות לשיפור האווירה. אל תפספסי. ביי, נשיקה. דרישת שלום ליעלה.
ניתק. תמרה בהתה במסך עד שנכבה. לנסות לדבר? הרי כבר אין מה להפסיד…
***
יעלה נרדמה מהר, ותמרה כבר שעה שנייה יושבת במטבח. בקבוק היין עומד על השולחן היא בכל זאת קנתה, שונאת את עצמה על החולשה.
ברק חזר קרוב לאחת־עשרה במצב רוח מרומם.
יופי, כל הכבוד, חייך וליטף לה את הלחי, תמרה נרתעה. מספיק, תיפתחי קצת. בואי נשתה.
חשבתי, אולי ניסע לטבריה חודש הבא? שלושתנו. יעלה אוהבת ים, כבר בדקתי מלון מעולה.
ברק, איזה חופשה? תמרה הופתעה. אנחנו כמו שותפים בדירה.
זו את דרמטית, לגם. אני מנסה להציל את הכל. אבל! את חייבת להבטיח לא מזכירים את אותו עניין.
לא בודקים פלאפונים, לא רומזים, לא בוכים. חיים כאילו לא קרה כלום!
ומה עם אמון? הביטה בו בעיניים.
אמון זה מותרות שאת לא יכולה להרשות לעצמך עכשיו, צחק. את צריכה יציבות, הילדה צריכה אבא, לבית הזה צריך ראש.
הכל קיים. המחיר שתיקה שלך. דיל משתלם.
ואם לא מסכימה?
הניח את הכוס באיטיות.
אז מחר את אורזת. אני לא יכול יותר את הנדנודים.
אני גבר, צריך גב בטוח, לא אשה קצרת רוח.
אם לא תסלחי אין מה לדבר.
אבל תדעי: אקח ממך הכל שאוכל. ואת תאשימי רק את הגאווה שלך!
יצא. תמרה ישבה בחושך, מקשיבה למים במקלחת. ידעה, זה שפל, זה סחיטה רגשית.
כל “אשה חזקה” כבר הייתה מועכת לו את הכוס בפנים, ויוצאת לדרך חדשה. אבל היא לא…
היא קודם כל אמא, וחייבת לחשוב על הילדה. לכל אחד מותר לטעות.
הוא התבלבל רק פעם אחת, מגיעה מחילה. לפחות בשביל יעלה תעשה מאמץ למחוק הכל…
אמא? נשמע קול ישנוני מהמסדרון.
תמרה מחתה עיניים, הסתובבה בפתח עמדה יעלה.
אמא, היה לי חלום מפחיד. איפה אבא?
פה הוא, מתוקה, חיבקה אותה מיד. הוא במקלחת, הוא לא הלך לשום מקום. תבואי אליי, הכל בסדר. כולנו פה, בבית.
באמת? קברה פניה בצווארה. תמיד נהיה ביחד?
תמרה עצמה עיניים, מרגישה איך הלב מתפצל לשברים.
תמיד, יקרה. תמיד.
כשהניחה את יעלה במיטה, תמרה החליטה לעצמה: היא תשמור על המשפחה. ממחר תתחיל למחוק, לשכוח… אבל זה יקרה מחר…
