הייתי אצל תמר בבית, כשפתאום הופיע אביה. הוא נכנס עם שקיות של מצרכים ומצא אותנו יושבים בסלון. מיד ראיתי איך הבעת פניו משתנה והוא הראה שלא ממש שמח שאני שם. תמר לקחה אותו למטבח, אבל שמעתי אותו לוחש בכעס, קורא לי “ילד מהשכונה”, וטוען שאני מנסה להשתלט על הדירה של תמר. הוא אמר שראה אותי פעם או פעמיים מסתובב סביב הבית שלהם, וכמעט האשים אותי בכך שאני מטריד אותה.
מה שהפתיע אותי הוא שתמר דיברה אליו באותו טון, והסבירה שאנחנו רק עובדים יחד כל חודשיים בספרייה של האוניברסיטה, וזו הסיבה שאנחנו נפגשים. האמת היא שכבר חודשיים אנחנו בקשר זוגי, רק שהספקתי להגיד לתמר שבגלל שלמשפחה שלי יש בית בפרברים זה לא אומר שאנחנו מהכפר. אנחנו גרים ממש קרוב לעיר, יש לנו בית יפה עם שתי קומות ואבא שלי מנהל עסק מצליח. נכון, אני לא נוסע במכוניות זרות ולא מתגאה בכך שאני ממשפחה עשירה, אבל זה דווקא לטובה. ככה נשארים הרחק מחיים מלאים באנשים שפועלים כמו תמר ובני משפחתה.
אמא שלי תמיד אמרה לי לא לדבר על כסף או נכסים, כי מי שאוהב אותי צריך לראות אותי קודם כל כאדם, בלי קשר למה שיש לי. מי שנמצא איתי לא צריך להתבייש בי, גם אם בגל הראשון אני לא נראה עשיר במיוחד. בסופו של דבר, הכי חשוב זה להיות נאמן לעצמי ולמי שאני באמת. רק כך אפשר למצוא אהבה אמיתית, שמבוססת על ערכים ולא על כסףוזה שיעור חשוב שאיתו אני ממשיך הלאה.
