יומן אישי, 15 באפריל 2024
אמא שלי נאבקה במחלת הסרטן במשך שנים רבות. כשהייתה בת 27 ואבא בן 31, היא עזבה אותנו לעולמה. היינו שלושה במשפחה. הילד הצעיר ביותר, כלומר אני, עדיין לא מלאו לי שנתיים. אבא היה צריך בדחיפות למצוא אישה חדשה, או בעצם, אמא עבורנו, כי לא הצליח להתמודד לבד. כעבור חצי שנה, פנה לאשה שהכיר וביקש ממנה את בתה. האישה אפילו לא היססה, בירכה אותו מיד. כך נכנסה למשפחתנו אמא חדשה בת 21, מירב.
מירב מיד דאגה לבית. סדר וניקיון היו דבר ראשון. בכסף שלה קנתה בדים ותפרה לנו, שני הגדולים, מדים לבית הספר. האחים הגדולים שלי התחילו מיד לקרוא לה אמא, אבל אני לא. היו לי קשיים עם זה, ולא היה פשוט איתי. לימים סיפרתי למירב שאמא שלי תמיד הייתה מסדרת את שערה בגולגול נמוך. מאז היא תמיד הסתובבה עם הגולגול הזה.
גם אז לא קראתי לה אמא. ואז אבא המציא תרגיל: מירב אפתה את הפשטידה האהובה עליי וכל המשפחה התיישבה לשולחן. כולם התנפלו על הפשטידה, ואני לא הורשיתי לגשת אליה עד שאקרא למירב אמא. אחרי שלוש שנים, מירב ילדה את הילד הרביעי שלנו, אך הראשון שלה. מאז ההתחלה והשקט שבמשפחה, העניינים התחילו להסתבך. אבא לא מצא עבודה במקצוע שלו והצטרף לקיבוץ. גם מירב החלה לעבוד שם. כעבור ארבע שנים, נולד לנו הילד השני של מירב. מירב מעולם לא חילקה אותנו לילדים שלה ולא שלה.
כעבור חמש שנים, מירב חלתה באותה מחלה שממנה נפטרה אמא הראשונה. באותו הזמן, הגדולים כבר למדו באוניברסיטה בירושלים. מירב הייתה מאושפזת ואני ביקרתי אותה יום יום. היא כל הזמן סיפרה לרופאים שהיא חייבת להחלים, כי מחכים לה ילדים קטנים בבית. מירב ניצחה את המחלה.
השמחה שלנו הייתה חסרת גבולות, היא סבלה מהדבר הנורא הזה, אבל הייתה חזקה יותר. אחרי תקופה שבה נדמה היה שהחיים מסתדרים, התחלנו לאבד אנשים אהובים סביבנו. חצי שנה לאחר מכן, הבן הראשון של מירב ואבא היה אמור להתחתן. ערב החתונה הוא נעלם. ביום ה-36 לחיפושים, מצאו אותו. בעצם, מצאו אותו וקברו אותו.
אחרי המאורע הזה עברתי לגור עם ההורים, לא יכולתי להשאיר את מירב לבד. אחריו, אבא נפטר, אחריו אחי הגדול, ואחר כך הנכד הצעיר של מירב, שהוא הבן של אחותי הצעירה. כל המשפחה הייתה בתאונת דרכים, אבל רק בנה של אחותי נפצע. אני עומד משתומם ולא מבין איך, אחרי כל הגיהנום הזה, מירב שמרה על הטוב הלב, על עדינות ועל אהבה. היא גידלה חמישה ילדים, מטפלת בנכדים, וכעת יש לה שני נינים.
כל בוקר היא מתעוררת מוקדם, מנקה את הבית וישבה לסרוג דברים קטנים לנכדים ולנינים. בשבילנו, הילדים שלה, זה תענוג לבלות איתה בכל רגע פנוי. למרות גילה, יש לה תמיד סיפור לספר או תבונה לחלוק. לא משנה כמה קשה היההאהבה שלה מספיקה לכולנו.
