צוות שירות לאמא שלו

אלי, אני מבינה אותך, אבל לא חיפשתי עבודה כמבשלת אצל אמא שלך, לחשה בעצבנות עליזה, תוך כדי שהיא שמה קופסת אפונה עגולה בעגלת הסופר. בא לי לזרוק הכל, להיכנס לאוטו ולנסוע הביתה. חשבתי שיהיה ערב משפחתי שקט ושליו, בסוף אנחנו מכינים אוכל לכל משפחתך המורחבת, בזמן שאמא שלך פשוט יושבת! זה נראה לך כאן הגיוני?
אלי משך את צווארו פנימה וחמק מהמבטים, בוחן בהקפדה את רשימת הרכיבים של מקלות הסרטן. הוא נראה כמו כלבלב שנתפס מעולל, עומד חסר אונים.
עליזה, תשמרי על קול נמוך, אנשים מסתכלים מלמל, מנסה לגעת במרפקה, אך היא סילקה אותו במהירות. פשוט אמא שלי קצת לא העריכה נכון את הכוחות שלה, לכל אחד קורה. בואי פשוט קני את הכל מהרשימה, נחזור וניגמור את כל הסלטים. תסחבי, בשבילי ובשביל החג.
“לא העריכה נכון…” איזו ניסוח עדין ומושלם.
עליזה רקקצה שיניים מכעס. היא הרי ידעה שאמא של אלי, רחל, תכננה הכל בקפידה.
… הכל התחיל בשיחת טלפון לפני שבוע. רחל התקשרה לאחל שנה טובה, ואז, בלי התרעה, הזמינה אותם אליה.
ילדיי היקרים, רחל דיברה בקול מתוק כל כך שאפשר היה לחטוף סוכרת רק מלשמוע. תבואו לרחובות לחג פסח. התגעגעתי אליכם! נשב יחד באווירה משפחתית, נזכור זכרונות, נדבר קצת. לבד זה קשה לי.
עליזה הבינה מיד שיש פה משהו מעבר. “המפגשים השקטים” אצל רחל תמיד נגמרים עם חקירות על נושא הילדים.
בפעם הראשונה ששאלה אותה, הם אפילו לא היו נשואים.
עליזהלה, כבר חשבת להביא ילדים? רחל שאלה כשנשארו לבד.
עליזה התבלבלה לחלוטין.
נו… אני רוצה ילדים, אבל ממש לא עכשיו. אנחנו רק בתחילת הדרך.
אוי עלי, אין חותמת בתעודת זהות שיכולה לעצור ילדים נענעה רחל בידה. אבל הזמן… השעון דופק, את לא נעשית צעירה. וגם אני… תמותי לי ואפילו נכדים לא אביא.
בהתחלה עליזה הייתה נבוכה וניסתה להתחמק, אחר כך הפכה לעוקצנית. בסוף, בלי להבין, היא החלה פשוט להימנע ממפגשים עם רחל, כדי לשמר את שלוות הנפש שלה.
כך יצא שגם אחרי שנים הם לא ממש הכירו ולא שוחחו. עליזה רצתה להמשיך באותה הדרך, אבל אלי התערב. הוא היה רך ולב רחב מדי, כדי לסרב לאמא שלו.
עלי, בואי נלך רק הפעם הפציר בה אחר שיחה נוספת, מביט בעיניה. היא באמת לבד. תעשי את זה בשבילי, רק פעם אחת.
אלי, אני לא עוצרת אותך. תיסע, אתה יודע שאני לא חוגגת פסח איתכם.
אל תחשבי על זה כעל פסח, זה סתם יום משפחתי המשיך אלי. אמא שלי רוצה לשפר את היחסים. אנחנו הרי משפחה…
עליזה התנגדה הרבה, אבל בסוף הסכימה, מקווה שתחמוק באדיבות עם תה ועוגה. כמה שהיא טעתה…
הכל כבר לא עבד מההתחלה. רחל דרשה שהם יגיעו אצלה בשמונה בבוקר, כדי “לחגוג יותר זמן”. עליזה הייתה נגד היא רצתה לישון בשבת. בסוף, היא הצליחה לדחות את שעת ההגעה לעשר.
הם הגיעו עייפים לדירה ברחובות ושום דבר לא היה מוכן. הריח לא של אוכל, ולא טיגון. רחל קיבלה אותם בחלוק מרופט וברולים.
סוף סוף! הגעתם! קראה רחל במקום שלום. כבר 11 וחצי! האורחים תיכף פה ואתם עוד לא התחלתם לעבוד. הייתם צריכים לקום מוקדם יותר! עכשיו תתחילו לעבוד.
עליזה קפאה, מעיל עדיין ביד.
אילו אורחים? שאלה נבוכה.
מה זאת אומרת מירי ויובל מהרצליה כאן בדרך, אי אפשר שלא להזמין. רבקה מהקומה השלישית תמצא זמן. בת דודה שלי אולי תגיע… איך אפשר לסרב להם? יאללה, מספיק דיבורים, טוסו כבר למטבח, הזמן קצר!
ואז עליזה הבינה את גודל האסון. הם לא הוזמנו כ”אורחים”, אלא כעובדים.
החג הפך לסיוט. רחל, במקום מארחת, נהייתה גנרלית עם סמרטוט, רצים ברחוב ונותנת פקודות חשובות. היא לא עשתה דבר במטבח, גם בקניות נפלה חלק לא היה, חלק שכחה. רחל נתנה לבן רשימה ושלחה אותם לסופר.
עליזה באמת חשבה לברוח, אבל נאלצה להישאר, למען אלי.
הם חזרו לעמדות העבודה: עליזה מול קרש החיתוך, אלי עם דלי תפוחי אדמה. במקום חג, קיבלו דף הוראות ועבדו בחום לפחות חמש שעות.
לקראת ארבע בצהריים הגיעו האורחים. מתוקת, מושקעים, ריחניות. עליזה ואלי היו מפורקים. הם התיישבו בסוף, מותשים, בפנים אדומים ובבגדים מוכתמים… אפילו לחגוג לא היה להם חשק.
רחל הספיקה להתלבש יפה, להתאפר, ישבה בראש השולחן, אספה מחמאות.
רחל, כמו תמיד… איזו מארחת! כל כך הרבה אוכל שיבחה אישה אותו עליזה ראתה לראשונה, תוך שהיא מעמיסה סלט שעליזה הכינה.
אנחנו משתדלים, הכל בשביל האורחים ענתה רחל בצניעות וצחקה.
בלי להתאפק, רחל פתחה גם נאום גידול ילדים עם טרם כוסית, אם לא אלי הלוחץ את רגל עליזה מדי היא הייתה הופכת את קערת הסלט על השולחן.
היה זה הביקור האחרון, אמרה עליזה באדישות כשהם כבר נסעו הביתה. אני לא דורכת יותר בבית אמא שלך. אם תרצה תסע לבד, תעזור לבד, אני סיימתי.
אלי לא התווכח. הנהן בשקט.
…עברו שלושה חודשים. הגב של עליזה כבר לא כאב, אבל טרדות הלב נשארו. כשאלי הודיע שמזמינים אותם ליום האישה, עליזה רק הידקה לסת.
אמא מזמינה לחג האישה, מבטיחה שניהיה רק שלושתינו, אולי רבקה תעבור לברך. אמר אלי, כשראה את המבט של עליזה, הוסיף אבל אני לא לוחץ, רק מעדכן.
אלי כולו חשש לריב נוסף, לצעקות, לטרוניות. עליזה רק העיפה מבט לחלון ואז…
טוב. תגיד לאמא שלך שנגיע.
עלי באמת? אמרת…
אני זוכרת. אבל אם אסרב, היא שוב תלחץ ותתקשר כל יום, כמו בפעם הקודמת. אני רוצה שזה ייגמר. תסמוך עלי, אם לא בא לך שוב לעבוד כל החג במטבח.
אלי לא חקר, עשה מה שאמרה ושמר על נייטרליות…
…חג האישה, בניגוד לציפיות של רחל, החל בעצלנות ובפיג’מה. עליזה ואלי שוכבים במיטה, צופים בסדרה מטופשת ואוכלים גלידה מהקופסה. לא איפור, לא בגדים חגיגיים.
בצהריים רחל התחילה להתקשר שוב.
שלום, רחל? לא תאמיני… רק קמנו אמרה עליזה בקול מתנצל. אתמול בילינו עם חברים, פספסנו את ההשכמה.
איך זה יכול להיות, עלייזה? אני כבר מחכה לכם! רחל לא מרוצה. תזדרזו, האווז מתקרר.
כבר מתחילים להתארגן! שעה, שעה וחצי גג הבטיחה עליזה וסגרה, חזרה לסדרה.
אלי הסתכל עליה, שתק. עדיף להישאר במיטה, במקום לעבוד שוב אצל אמא.
בשעה אחת שוב צלצל הטלפון. הפעם עליזה חיכתה כמה שניות.
אנחנו כבר יוצאים, רחל! מזמינים מונית אנחנו בדרך צייצה.
עוד שעה עברה, הסיפור השתנה.
פה הייתה תאונה, אוטו נכנס לאוטובוס, כל הכביש סגור הודיעה עליזה, מנמיכה את הטלוויזיה. פקק ענק, אבל זה יתבהר בקרוב.
לקראת ארבע, רחל לא התאפקה.
איפה אתם בכלל?! כבר בכעס אשר רחל לא נשמע בו בבוקר. כמה זמן אתם לוקחים?! כבר הייתם יכולים להגיע ברגל!
ברקע עליזה מזהה צחוק ודיבורים.
רחל, את לא לבד? שאלה ישירות.
לבד, לא לבד… מה זה משנה? ענתה בכעס. הגיעו משפחה לברך. לא אעיף אותם החוצה. אתם באים בכלל?! אני כבר על רגליים מתנדנדות!
ברור. רחל שוב ציפתה שיעבדו בשבילה, הפעם הכל קרס והיא נשארה להכין הכל לבד.
תדעי, אנחנו לא מגיעים אמרה עליזה בשקט.
מה?!
פתאום לא טוב לי, כנראה התנענעתי בדרך. אנחנו חוזרים הביתה.
תחילה דממה, ואז רחל התפרצה.
איך את מעזה?! כפויה טובה! אני עומדת על הרגליים כל היום, בשביל מי עשיתי הכל?! בשביל מי?! עליזה שומעת את רחל מתפרצת. את עושה דווקא! מתעללת בי! אם עכשיו קורה לי משהו?! אלי! תן לי לדבר עם אלי!
אלי כבר שמע הכל, לא ענה, רק השפיל מבט. עליזה חשבה רגע, ניתקה ושמה את הנייד בצד.
זה היה ברור מראש אמרה לבעלה. שוב אורחים, שוב ציפו שנשרת. עכשיו אמא שלך תתמודד לבד. הזמינה, שתכין בעצמה.
בערב נסעו להורים של עליזה.
ההבדל היה ברור מהרגע שנכנסו. גם בבית אצל עליזה היה לחץ, אבל בניחוח אחר. אף אחד לא חיכה שיגישו לו אוכל. אמא ניסתה לדחוס קערת סלט ענקית על השולחן, אבא פרס כריכים.
הי, הצעירים הגיעו! שמח אבא כשנכנסו. אלי, תביא כסאות מהחדר, שלא תעמדו.
אלי ביצע את המשימה, עליזה עזרה לאמא לסדר כלים.
כולם עבדו, כן, אבל ברצון. פה זה הרגיש טבעי, לא כעבדות ולא כניצול. כל אחד תרם מה שיכול, והיה טוב לכולם.
כשישבו סביב השולחן, עליזה הסתכלה על אמא שלה מחייכת, על אלי שמדבר עם אביה, והרגישה את הלחץ יורד. סוף סוף צדק נעשה. גם אם בחריפות ובצעקות, רחל כבר לא תנסה שוב לגרור אותם לעבודה בחג. הגשרים ברדפו נשרפו, אבל זה עדיף מלהיות משרתת בחג של מישהו אחר.