דינה מתעוררת בשעה ארבע וחצי בבוקר. היא חושבת לעצמה, חייבים לארוז ולהסתלק מכאן לפני שכולם יתעוררו ותהיה כאן סערה. אף פעם בחייה לא הרגישה כזו בושה. איך הגיעה לזה? כמה תמימה הייתה!
מאז שהבת שלה עברה לדירה שכורה בתל אביב, דינה הפסיקה לבשל בבית. היא אוכלת צהריים בכל יום בבית קפה קטן ליד המשרד שלה. יום אחד, בזמן שהאישה אוכלת, מתיישב לידה אדם בשם מאור. הם מתחילים לשוחח ובסופו של דבר מתחילים רומן. מאור צעיר מדינה בכמה שנים, אבל השיער האפור שלו מעניק לו מראה רציני ובוגר.
מאור מחזר באלגנטיות. הם יוצאים למסעדות, הוא קונה לה פרחים ומזמין אותה לסיורים ליליים על שפת הים. תוך זמן קצר, דינה מתאהבת בו לחלוטין ומחכה בכליון עיניים לכל שיחה ממנו. לפני כל פגישה היא מבקרת בסלון יופי ומדמיינת איך הקשר ביניהם יתפתח.
היא אפילו חולמת על חתונה ועל ירח דבש במדינה חמימה, אולי קפריסין.
לפני כשבוע, מאור הזמין אותה לנופש במתחם תיירות בגליל. הם קבעו לצאת ביום שישי בערב ולחזור ביום ראשון. דינה מצפה לסוף השבוע הרומנטי הזה, כבר דמיינה שהוא יציע לה נישואים ליד האגם הקסום.
ביום שישי אחר הצהריים, מאור מתקשר אליה: “הייתי צריך לשתות קצת, אז ניסע ברכב שלך”. “בסדר”, היא עונה.
הם נפגשים אחרי העבודה, ודינה שמה לב שמאור שיכור. היא חושבת שעד שיגיעו לצימר בגליל, הוא יתאושש. כעבור שעה הם כבר שם, משכנים את עצמם בצימר שמאור הזמין מראש. הוא פותח את הדלת כאילו הוא מזמין אותה לעולם חדש. דינה מרגישה כמו מלכה.
אחרי ההגעה הם הולכים לבית קפה. מוזיקה שקטה מתנגנת. הם מזמינים, ומאור מזמין קוניאק: “גם את רוצה?” “בוא נרגע, יהיה בסדר”, עונה לה מאור.
הבעל הראשון של דינה נפטר מאלכוהוליזם, ולכן אין לה שום סובלנות לאלכוהול. מאור ידע זאת. בתוך שעה, מאור שיכור לחלוטין. הוא מתחיל למשוך את דינה לרקוד, אך היא מסרבת. לאחר מכן הוא הולך לרקוד בעצמו, ואז בחורה צעירה נדבקת אליו. בהתחלה הם רק רוקדים, ובסוף הם מתנהגים בצורה גסה. כעבור זמן קצר מאבטח ניגש אליהם ומבקש שיעזבו את המקום.
מאור והבחורה מגיעים לשולחן של דינה, שותים את הבקבוק במהירות, ואז מאור אומר לה: “מאמי, אל תחכי לי הלילה”. “את זקנה ביחס אליו”, אומרת הבחורה, והשניים יוצאים יחד מהקפה.
עיניה של דינה מתכהות מהעלבון, והיא לא מצליחה להגיב. היא חשה בעצמה בושה צורבת. מלצר העיר אותה מההלם, מגיש לה גביע גלידה: “זה מהבית!”
דמעות מציפות אותה בעוד היא אוכלת את הגלידה. היא רוצה מיד לחזור הביתה, אך מחליטה להמתין עד הבוקר. כשהיא מגיעה הביתה, דינה שוטפת הכל כדי שלא יישאר אף ריח ממנו. כשהיא פותחת את התיק, היא מוצאת חולצה שלה מוכתמת בדם של מאור. היא לא יודעת מה לעשות אם הוא נהרג, היא תיחשד מיד, כי יש לה סיבה.
היא מחליטה להתקשר לשכנה שלה, מיכל, שעובדת במשרד החקירות של המשטרה. “דינה, את השתגעת? שש בבוקר!”
דינה פורצת בבכי ולא מצליחה להסביר. “אני בדרך אליך, תפתחי את הדלת”, עונה לה מיכל.
לאחר שמיכל שומעת את הסיפור המבולבל של דינה, היא מחייגת: “בוקר טוב! מי במשמרת היום במעבדה? אהיה אצל דינה בעוד חצי שעה.” דינה אומרת: “אני חוששת שיעצרו אותי”. “תמשיכי לפחד, אבל תני לי את החולצה ואת מספר הטלפון של החבר שלך.”
כעבור שעה, דינה מקבלת טלפון ממיכל: “אל תדאגי, זה דם של חזיר על החולצה, ומאור רמאי. אני אסביר הכל כשאגיע.”
דינה לא מצליחה להבין מיהו הרמאי. כאשר מיכל נכנסת לדירה, היא שואלת מיד: “את מכרת את הבית של ההורים, איפה שמת את הכסף? בכרטיס? הכרטיס משויך לטלפון?” “הכרטיס בארון, והטלפון לא משויך אליו”. “מאור יודע את הקוד, נכון?” “כן, דיברנו על השנה שמופיעה על הכרטיס”. “את חייבת לחסום את הכרטיס עכשיו!”
דינה רואה שהשתמשו בכרטיס שלה בבית הקפה ממש לפני כמה דקות. “הם הטעימו אותך עם הדם כדי שתחכי עד שיוכלו לקחת את כל הכסף מהכרטיס שלך. עכשיו בואי נלך לתחנה לכתוב תלונה לפני שהם יבינו שחסמת את הכרטיס…”
