אם את כבר מתחילה, תסיימי מה שרצית להגיד! יאיר הרים את קולו על מיכל ואם את לא בטוחה, אז חבל על הדיבורים הריקים…
אני יודעת ענתה מיכל, מחייכת בזווית הפה ומביטה לו בעיניים אף פעם לא היו בינינו סודות…
…יאיר ונעמה הכירו בצורה הכי רגילה שיש. זה היה בחורף, רחובות תל אביב היו חלקים מגשם. נעמה החליקה בבוקר, בדרך לעבודה, על מדרכה רטובה ונפלה קשה, פגעה בברך. יאיר מיד ניגש לעזור, עזר לה לקום, והסיע אותה למרפאת טראומה.
הצילום הראה שאין שבר, ונעמה שוחררה לביתה עם המלצה לנוח ולשים תחבושת גמישה על הברך. כל הזמן הזה יאיר לא עזב אותה לרגע, אפילו התקשר לעבודה שלו בבנק וביקש רשות להיעדר חצי יום. רק כשסידר לנעמה מונית הביתה נשם לרווחה וחזר למשרד, בתנאי שתבטיח שתתקשר כשהיא מגיעה ותגיד שהכל בסדר.
נעמה התרשמה מהאדיבות והדאגה שלו. היא לא פגשה בחור כזה מעולם ממש נכבשה. התחיל שלב רומנטי במיוחד ביניהם. כל היום שיחות, הודעות, סיפורים בלי סוף. יאיר התעניין בהכל מה היא אוכלת, אם קפאה מקור, איך עבר עליה היום. בוקר טוב חביב לילה טוב דואג. הוא באמת התרגל לדאוג, בבית שגדל תמיד התעניינו זה בזה.
יאיר כבר גר לבד בדירה שירש מסבתו המנוחה ברמת גן, והוריו גרו קרוב, בחולון. תקופה מסוימת חיו כולם יחד, ואז אחרי סבתו, הוא נהיה גדול ועבר לדירתה.
לא הלך לו עם בנות. היה ביישן, לא מסתדר במסיבות, חברים להסתובב איתם לא ממש היו. עם נעמה הכל היה מקרי, כמעט כמפגש של גורל היא הייתה צריכה עזרה והוא לא מסוגל להתעלם, זה לא האופי שלו. אחר כך הוא כבר הרגיש שזה היה גורל ששלח אותם יחד.
אחרי חודשיים הם מתחתנים. כן, ככה. יאיר זרק בבדיחה “אז אולי נתחתן?” ונעמה ענתה:
ברור! בוא כבר עכשיו נרשם ברבנות!
נשאר פחות משעה עד הסגירה והם הגיעו לרבנות. חתונה נקבעה לתאריך הכי קרוב. ההורים של יאיר הופתעו מהמהירות, אבל ברכו את ההחלטה במיוחד שנעמה ישר מצאה חן בעיניהם.
אמא של נעמה גרה בנתניה. נעמה עדכנה אותה בטלפון אי אפשר היה לבוא כי סבתא של נעמה חלתה והצטרכה השגחה.
המשפחה הייתה מאושרת. הייתה אהבה, רומנטיקה עוד המשיכה ומתחזקת, ונולד בן מאור. עכשיו היו מלאי שמחה וגם דאגות.
באחד החגים, במהלך חגיגה משפחתית, חברתה הקרובה של נעמה, מיכל, שתתה קצת יותר מדי, היה צורך להזמין לה מונית שתגיע הביתה בשלום.
הם כולם חגגו את יום הנישואין שלהם בבית קפה בתל אביב. היו הורי יאיר רחל ודן, מאור בן החמש ישב חשוב ליד השולחן הרים כוס מיץ וברך לאושר, ונעמה הזמינה את מיכל, חברתה הקרובה היו ממש כמו אחיות. חברות מהתיכון. למיכל לא התחברה זוגיות, חצתה את גיל שלושים כמו נעמה, אבל לבד. לידה של נעמה עם יופיה, מיכל נראתה קצת פחות טוב נמוכה, עגלגלה, פנים חיוורות.
כל תשומת הלב של הבנים הייתה תמיד לנעמה, אבל החברות איתה נתנה למיכל יתרונות רק איתה הרשו לה לצאת לערבים וחגיגות, וכך לפעמים גם מיכל זכתה להרגיש “באמצע העניינים” רק שאף בחור לא הציע לה נישואין. בניגוד לנעמה, שקיבלה הצעות כבר מהתיכון אבל הייתה בררנית מאוד. עד שפגשה את יאיר והכל הסתובב…
מיכל ירדה במדרגות הקפה, שוב כמעט נפלה, לולא יאיר שעמד והחזיק אותה. למעלה חיכתה לו אשתו, מאור וההורים, ולמטה המתינה המונית שהזמינה נעמה. מיכל בקושי החזיקה מעמד. יאיר אף פעם לא ראה אותה ככה, ולכן התנדב ללוות אותה.
מזל טוב לכם! היי, מי שמצליח בחיים מצליח, ומי שלא… לא הולך לי! לנעמה תמיד הלך! קולה של מיכל היה רם, כמה אנשים בקפה הסתובבו להביט מההתחלה הכול היה לה קל כל הבחורים מאוהבים בה, ואתם, הגברים עיוורים! חושבים רק עם הלב ולא עם השכל! יאיר, נעמה יפה, אז אתה מתבלבל…
הם סוף סוף יצאו מהקפה, רק כמה צעדים עד המונית, ופתאום מיכל משכה את ידה מידו של יאיר, כאילו עד עכשיו לא הייתה על סף נפילה, ובקול ברור הכריזה:
תגיד, אתה יודע של מי הילד שאתה מגדל? הוא בכלל לא שלך!
מה את מדברת! יאיר היה קרוב לאבד שליטה. פניו החווירו, הכל הסתחרר מול עיניו, הוא עצם חזק עיניים וניסה להירגע, אבל מיכל המשיכה בלא רחמים:
ראית איך החווררת! כאילו אתה לא מבין! מאור שלך נולד מוקדם מדי! החתונה הייתה דחופה, מה חשבת שנעמה אהבה אותך כל כך עד שהייתה חייבת להתחתן איתך מיד? חה! והבן לא דומה לך אתה לא רואה?! היה לה חבר לפניך, כמעט התחתנה איתו אבל הוא עזב אותה בשביל אחרת! מגיע לה!
יאיר כמעט הטיל את מיכל לתוך המונית, לא רצה לשמוע עוד, טרק את הדלת, אבל כעבור רגע קיבל שיחה ממנה בלי לדעת למה, הוא עונה.
תשאל את אשתך! חה! שלא רק אני אבכה לך שגם היא תסבול, עכשיו תן לה רקוד על מחבת! גיחכה מיכל.
צחוקה לא עזב את יאיר כל אותו ערב. הניסיון להרחיק ממחשבותיו את דבריה לא צלח. הרי באמת מאור נולד מוקדם, אבל תמיד יש ילדים שנולדים מוקדם, והוא כל כך שמח אז, שלא חשד בכלום. מאור, הילד שלו הוא אהב אותו מההתחלה, אף פעם לא חשב שהוא לא בנו.
גם רחל ודן, ההורים, לא ראו בעיניים מרוב אהבה לנכד שלהם לוקחים אותו בסופי שבוע, מטיילים אתו בספארי, במוזיאון. מיכל הארורה! היא קלקלה הכל. פתאום כל סימן מחשיד צף: מאור רזה, בהיר, עיני תכלת ויאיר כהה, שיער שחור. רחל ניסתה להרגיע: יתחלפו עוד עשר פעמים, ילדים משתנים. אבל הדמיונות לא מרפים. שבוע יאיר שותק, לא שואל כלום. עד שאוזר אומץ ושואל את נעמה.
נעמה מסתכלת עליו בעיניים קצת עצובות:
ידעתי שיום אחד תשאל. אם כבר הבנת, למה לא דיברת כל השנים? ענתה כמעט בצחוק היית אומר מייד! היינו מתגרשים זה מה שאתה רוצה? הרי רימיתי אותך! התחתנת עם שקרנית! נו, תצעק! יאיר פרש ידיים, מבולבל. הוא כל כך אוהב אותה, שאם הייתה אומרת את האמת אז היה סולח, היה מתחתן בכל מקרה. אבל עכשיו? היא מדברת בזהירות וקרירות, כאילו חיכתה לזה חמש שנים. להתגרש? בכלל לא בתוכניות. ומאור? הבן האהוב לא יוותר עליו. ומה יגיד להורים שלו? ואולי בכלל עדיף להסתיר?
נעמה, לא בטוחה באהבה שלו. בוכים, רבים, בסוף יאיר אוסף בגדים וחוזר לדירת הסבתא הפנויה ברמת גן לארבעה עשר יום.
שבועיים קשים. געגועים עזים למאור. לנעמה. בסוף מחליט לא ייתן למיכל להרוס הכל. הוא חוזר הביתה.
תסלח לי! הייתי רעה, לא מגיע לך לשמוע מה שאמרתי בכתה נעמה. פחדתי, בטוחה שתעזוב, וחשבתי שאם אני אגיד, אז זה ייגמר כבר…
נעמה! לקח אותה בזרועותיו איך לא הבנת אחרי כל השנים שאני איתך לא אעזוב לעולם! אני אוהב אותך ואת מאור כלום לא ישנה את זה. כן, פחדת אבל אי אפשר לשפוט אותך. עבר. עכשיו זה אנחנו. איתך ועם מאור ואף אחד לא ייקח לנו את זה.
תודה, לחשה נעמה וחיבקה אותו, מנגבת את הדמעות רק דבר אחד: את מיכל אני לא רוצה לראות בחיים שלי!
ומה נגיד להורים שלי? שאל מה שבער בו, הם הרי אוהבים אותו כל כך…
… הם סיפרו להורים חודש וחצי אחרי. רק לא את האמת, אלא שנעמה בהריון ועד מהרה יש להם נכד נוסף.
