אני רווק, בן 45, ששרד נישואים ארוכים 15 שנים עם אישה יפהפייה להפליא. אני קורא לה “גברת” כי באמת היא נראתה מאוד גברת מטופחת לעילא, תמיד מניקור מדויק, עם ריח של בושם “שבילי הלילך”, עור חלק ומבריק. הגוף שלה היה לא פחות מגוּרָן פשוט מושלם. נראתה הרבה יותר צעירה מגילה, ותמיד הייתה בה איזו אווירה אריסטוקרטית. אפילו איך שהתלבשה תמיד בקלאסיות ובטעם טוב. ההליכה שלה הייתה יצירת אמנות בפני עצמה. הדרך שבה היא הזיזה את הירכיים שלה, לאט ובעדינות זה משהו שלא אשכח לעולם.
אז למה אני בכלל מספר את הסיפור הזה? כי במהלך הנישואים שלי התרגלתי לדפוס מסוים אריות אריסטוקרטיות וגאות. על זה בדיוק מדובר. בסוף נפרדנו בגלל הבדלים באופי. מה לעשות, ככה זה החיים לא תמיד הולכים לפי התוכנית. מאז הגירושים לא היה לי קשר רציני. ראיתי כל מיני נשים במלונות ודירות שכורות ללילה, ככה רק בשביל הבריאות, כמו שאומרים. לא רציתי להיכנס לקשר חדש מחשש שזה שוב ייגמר אחרי שנים של חיים יחד.
אבל כמו שרב גד אומר הגורל לא מפספס אף אחד. וכך זכיתי במתנה: היא הופיעה בדמות נוגה. לא תכננתי שום דבר רומנטי, אבל פגשתי אותה בתערוכה בגלריה, והנה היא פשוט הת materialized. כמובן, היא לא הייתה בדיוק כמו גברת המושלמת לשעבר שלי, אבל הייתה לה קסם מיוחד. ניחוח אריסטוקרטיה שהתערבב בחדות ובסארקזם של האופי שלה. נוגה הייתה אישה שתופסת לא רק ביופי, אלא גם באינטלקט. וזה, תאמינו או לא, הדבר הכי סקסי אצל אישה.
אז יצאנו כמה חודשים בדרך כלל היא באה אליי. ואז החלטנו להיפגש לראשונה בדירה שלה. הכנתי את עצמי: קניתי לה את הפרחים האהובים עליה כלות החצב, בקבוק יין לבן ירושלמי איכותי, נרות ריחניים. הגעתי, מסתכל סביב המקום מדוגם ומהודר. ואז, פתאום הייתי חייב ללכת לשירותים. ושם נדהמתי.
לא היה שם מבול של קרמים, תרופות, בשמים ושמפו שמחזיק לך את הכובע. רק איזה ג’ל מקלחת זול ושמפו פשוט. זהו. אישה מטפלת בעצמה ככה? הרי כל רווק ישראלי יודע אישה שמשקיעה בטיפוח אוהבת את עצמה.
ואת זה, ממש, אין לה. הבנתי שנוגה לא בשבילי. פשוט יצאתי משם. היום אני יודע למצוא אריה גאה ואריסטוקרטית כמו הגברת לשעבר שלי לא יקרה כנראה. אז אני אשאר רווק. מה לעשות? זו הגזירה.
