אני רווק, בן 45. בעבר הייתי נשוי לעלמה יפהפייה במשך 15 שנה. כשאני אומר עלמה, אני מתכוון ממש המראה שלה התאים בדיוק לזה: יפה, מטופחת תמיד.
הידיים שלה תמיד היו עם מניקור משובח, ריח הבושם שלה היה כמו פרחי שושן צחור, העור שלה מבריק ונקי. הגוף שלה גם היה פשוט מרהיב מושלם ממש. היא תמיד נראתה צעירה בהרבה מגילה. היה בה משהו אריסטוקרטי אפילו בסגנון הלבוש שלה, תמיד יודעת להתלבש בטעם ובסטייל. וההליכה שלה ממש כאילו היא עטה על המסלול, בתנועות אגן עדינות שרק אמנית אמיתית יודעת לעשות. זה משהו שאי אפשר לשכוח.
אז למה אני מספר את זה? במשך הנישואים התרגלתי לנשים מהסוג הזה אריות גאות, אריסטוקרטיות אמיתיות. זה בדיוק זה. נפרדנו בגלל הבדלי אופי, מה לעשות זה קורה. מאז הגירושין לא היה לי אף קשר משמעותי. יצא לי להכיר כל מיני בחורות בבתי מלון ודירות שכורות ללילה אחד, רק בשביל הבריאות, כמו שאומרים. לא רציתי להיכנס שוב למערכת יחסים פחדתי שזה ייכשל אחרי כל השנים האלו.
אבל כמו שאומרים, הגורל לא מפסיק להפתיע. מתנה נשלחה אליי בדמותה של יעל. אפילו לא חשבתי על זוגיות, ופתאום היא הופיעה פגשתי אותה בתערוכה בגלריה בתל אביב. היא לא הייתה כמו אשתי המושלמת לשעבר, אבל היה בה קסם מסוג אחר איזה נגיעה אריסטוקרטית שהתערבבה בחוצפה ישראלית ובמוח מבריק. היא הייתה מסוג הנשים שמושכות אותך לא רק במראה, אלא גם בחכמה שלהן. ובאמת, שכל אצל אישה זה הכי סקסי שיש.
יצאנו יחד כמה חודשים, היא בעיקר באה אליי. ואיכשהו החלטנו להיפגש אצלה. התכוננתי כראוי: הבאתי לה את הפרחים האהובים עליה שושן צחור, בקבוק שרדונה איכותי מהגולן, נרות ריחניים. הגעתי לדירה שלה, הכל היה מעוצב ויפה. פתאום הייתי צריך להיכנס לשירותים, ושם נעצרתי.
האמבטיה שלה הייתה כמעט ריקה אין מלאי קוסמטיקה, לא קרמים, לא בושם מיוחד, רק ג’ל מקלחת פשוט, שמפו זול. זה הכל. אישה מטפחת את עצמה כשיש לה הרבה מוצרים לעצמה היא אוהבת את עצמה באמת.
ככה אתה רוצה לדאוג לה, לרצות אותה. כאן זה היה חסר. פתאום הבנתי שיעל לא מתאימה לי. קמתי והלכתי. היום אני יודע למצוא שוב אריה גאה כמו גרושתי, זה לא יקרה כנראה. עדיף לי להישאר לבד. מה לעשות? ככה זה.
