טוב, תקשיבי לסיפור הזה, את לא תאמיני. היו שתי אחיות. הבכורה, דנה מהממת, מצליחה, עם חשבון בנק מרשים. הצעירה, תהל, הייתה שקועה עמוק בבקבוק. להזכיר יופי? בגיל שלושים ושתיים תהל כבר נראתה כמו אישה בת שישים. רזה, פנים נפוחות עם סימנים כחולים, שער דהוי שלא ראה שמפו או מסרק חודשים, הזדקר לכל כיוון.
דנה? היא לא אפשרה לה להידרדר בשקט. השקיעה ים של זמן וכסף לנסות להוציא את תהל מהבור: גמילות יוקרתיות בהרצליה, טיפולים אלטרנטיביים עם מכשפות מרמת הגולן כלום לא עזר. אפילו קנתה לה דירה קטנה בקריית אונו, אבל רשמה על שמה, כדי שתהל לא תמכור אותה בשביל בקבוק ויסקי עלוב. חצי שנה עברה, ומהדירה נשאר מזרון מצ’וקמק אחד, עליו שכבה תהל, כבר ממש אפס כוחות, כשדנה באה להיפרד לפני נסיעה לארצות הברית לשליחות ארוכה.
כבר לא ממש יכלה לדבר, רק בקושי פקחה עין אחת וראתה ברקע של חלון מלא אבק וכתמים את הצל הסחוט של אחותה. ליד המיטה עמדו בקבוקי פלסטיק, שותפים קבועים שמבאי השכונה תרמו באדיבות. דנה פשוט לא הייתה מסוגלת להשאיר ככה אחות, איך היא תחיה עם עצמה? המצפון היה אוכל אותה. אז ככה, בשביל לנסות להפיג קצת את ההרגשה הנוראית הזאת, החליטה לקחת את תהל למושבה אצל דודה אסתר. כמעט ולא שמרו על קשר, אבל זכרו שזו אחות של אמם, שבאה מפעם לפעם מירוחם והביאה ריבות, תפוחים משובחים ופטריות מיובשות.
דנה רק זכרה את שם המושב נווה חורש. אם לא הזמינו אותה להלוויה סביר שהדודה עוד בחיים. ביקשה עזרה משכן, עטפו את תהל בשמיכת פוך, השכיבו אותה במושב האחורי ונסעו לכיוון המושב. מצאו את הבית, ארבעה בתים בכל היישוב את מבינה, אין מה להתבלבל. פרסו אותה על מיטת הדודה, דנה שמה לערימה של שטרות שקלים על השולחן “היא כנראה גוססת, אני חייבת לנסוע, דודה אסתר, הנה כסף להלוויה, אולי אני אחזור פעם לחפש את הקבר.” השאירה גם מפתח לדירת תהל למי עוד?
דנה ויתרה בנימוס על תה ונסעה לנתב”ג.
אסתר, בת שישים ושמונה, אישה יציבה וחרוצה, פתחה את השמיכה, ראתה שתהל עדיין נושמת, והתחילה להרתיח מים בקומקום. בזמן שהמים רתחו קיצצה שקיות בד מלאות עשבי תבלין, הוסיפה גם כמה גרגרי תות-שדה קפואים, והכינה חליטה סמיכה בתרמוס. שלושה ימים היא השכיבה את תהל ונתנה לה לשתות כפית אחרי כפית של קמומיל ודבש, אפילו בלילות דאגה לעירוי כפיות.
ביום הרביעי, הכניסה תוספת חלב טרי מהעז שלה, חביבה. גם את זה האכילה בכפית. אחר-כך כבר התחילה עם מרק ירקות, ובהמשך מרק עוף שלה כן, היו לה חמש תרנגולות, ולא חסתה להוציא שתיים עבור תהל.
רק אחרי חודש תהל הצליחה לשבת לבד במיטה. אסתר כבר הייתה מסיעה אותה בעגלה קטנה למקלחת בגינה (היה חורף), עטופה בצעיף צמר ובשמיכה. במקלחת, עשתה לה אמבטיה עם עוד מאות עשבי תבלין ושטפה לה היטב את השיער, ואז סירקה אותו בנחת. פתאום, שיער רך ונקי עם ריח של שדה. דודה אסתר נתנה לה את כל האהבה שלא בזבזה על אף אחד כל השנים, והצליחה להוציא אותה משם ממש טיפה אחר טיפה של נשמה טובה בחליטות ובעבודה בשתי ידיים.
גמילה יקרה, מיסטיקנים ב־800 שקל למפגש? לא החזירו את תהל. אחות של אמא עשתה מה שאף אחד לא האמין. תהל חזרה לעצמה, התחזקה בזכות חלבי עז וחביתות טריות מדי בוקר. לאט-לאט גם הלחיים שלה האדימו, והשיער היה מלא ברק. פתאום הסתבר שמדובר בבחורה יפהפייה עם עיניים כחולות.
התחילה לעזור לדודה בגינה, לרוץ לאסם לטפל בחביבה אפילו למדה לחלוב, לאסוף ביצים טריות בבוקר. כל האוכל אכלו מהגינה פשוט ובריא. החיים של פעם כבר לא עניינו אותה, זה היה דף חדש. לראות את הזריחה, הריח של שמיים אחרי גשם, הפרחים אצל הנחל. אפילו הלכה להאכיל ברווזה ואת האפרוחים שלה בשפת הנחל, עוד משהו שהביא לה שמחה.
וגילו יחד את הכישרון שלה דודה אסתר לימדה אותה לסרוג במסרגה. בהתחלה שטיחונים, אחר-כך כשהיו בעיר, קנו חוטי צמר משובחים, ותהל התחילה לסרוג שאלי צמר עם דוגמאות מדהימות. השמועה התפשטה, והתחילו להגיע הזמנות, אחת אחרי השנייה ותהל התחילה להרוויח כסף טוב.
שלוש שנים אחר-כך, תהל כבר אספה חסכונות, מצאה דירה קטנה ונעימה עם גינה, קרובה לחוף הים בראשון לציון. היא קנתה אותה מהכנסות מהשאלים והמעט חסכונות של אסתר. בוקר אחד, חביבה העז הועברה במיוחד עם רכב משלוחים (על חשבון דנה ששלחה מתנה מארה”ב), ותרה בפה מלא תפוח שאספה ישירות מהעץ, מביטה על הגלים ומגרגרת בנחת.
ושם, בים החמים, קרוב לחוף, שוחות שתי נשים יקרות תהל ואסתר, שביחד הצליחו להתחיל הכול מחדש והסיפור הזה, את יודעת, באמת קרה.
