התביישתי להגיע לחתונת הבן שלי כי היו לי רק בגדים ישנים; בכנסייה הרבה אורחים לעגו למראה שלי, אבל מה שעשתה הכלה לעתיד שלנו הדהים את כולם

Life Lessons

הרגשתי בושה ללכת לחתונה של הבן שלי. ידעתי שהבגדים שלי ישנים ובלויים, ושבין כל האורחים המכובדים והעשירים ארגיש זרה ומובכת. אבל לא הייתה לי ברירה אחרת.

אני מוכרת פשוטה בשוק הירקות בתל אביב. המשכורת דלה, אבל תמיד השתדלתי לשמור על כבוד עצמי. גידלתי את הבן שלי לבד, והתגאיתי באדם שהוא הפך להיות. נכון, מעולם לא חיינו בשפע, אבל תמיד חיינו ביושר, ותמיד הכרתי את מקומי.

כשבני הודיע שהתאהב ורוצה להינשא לבחורה ממשפחה מבוססת, לא הצלחתי לומר דבר. שמחתי בשבילו, אבל התחלתי לדאוג איך אעזור להם בארגון החתונה כשבקושי יש לנו כסף בכלל?

שלושה חודשים לפני החתונה לא ישנתי בלילות. דאגתי לכל להוצאות, לארגון, לעובדה שהבן היחיד שלי עוזב את הבית. הכי העיקה עליי המחשבה מה אלבש ביום הגדול הזה?

כשהייתי צעירה היה לי רק שמלה ירוקה אחת. פשוטה וזולה, שלבשתי בכל אירוע חשוב. כשילדתי את הבן שלי זו הייתה השמלה שעלי. גם כשסיים את הלימודים, הייתה זו אותה שמלה. וכמה שרציתי שמלה חדשה, לא הייתה לי ברירה שמתי את אותה שמלה ישנה גם בחתונה שלו.

כשנכנסתי לבית הכנסת, בנות המשפחה של הכלה החלו לרכל בלחש:

זוהי האמא של החתן?
אולי יכלה ללבוש משהו יותר מתאים… איזה בושות בבית כזה חשוב, והיא נראית כך…

כל מילה פגעה בליבי. הרגשתי זרה בין כל השמלות האלגנטיות, התכשיטים והמבטי ההתנשאות.

פתאום התקרבה אלי כלתי לעתיד גבוהה וזוהרת, לבושה בשמלה לבנה מרהיבה, שבטח עלתה הון עתק, והרגשתי עוד יותר נבוכה לידה.

ואז, בנוכחות כולם, היא חייכה, הביטה בשמלה הירוקה הישנה שלי ואמרה בקול גדול:

איזו שמלה יפה בחרת! ראיתי את התמונות שלך מהעבר, את לא השתנית בכלל. את פשוט מדהימה.

דממה השתררה באולם. אפילו המלעיזים נאלמו.

היא הניחה עליי יד וחיבקה אותי ברוך, והוסיפה:

אני מודה לך מעומק הלב שגידלת גבר כל כך יקר. עשית הכול לבד ונתת לו את המתנה הכי חשובה אהבה אמיתית. אני זוכה להצטרף למשפחה שלך, וזה כבוד בשבילי. שמלה היא רק בד, החשוב הוא מה בלב.

היא התכופפה בלבביות ונשקה ליד שלי.

באותו רגע לא הצלחתי לעצור את הדמעות. בפעם הראשונה בחיי מישהי אמרה לי בפומבי שהיא מעריכה את כל מה שעשיתי ואת האהבה והמאמץ שהשקעתי בבני כל השנים.

האורחים הביטו בנו בשקט ובהערכה, ובאותה שנייה הבנתי ערכם האמיתי של אדם ושל משפחה לא נמדד בכסף, אלא בלב, בכבוד ובאהבה שיש בינינו. לפעמים מחווה אחת אמיתית יכולה ללמד את כולם שיעור של חמלה ואנושיות.

Rate article
Add a comment

6 + nineteen =