יומן אישי, 13 ביוני
הטלפון צילצל… אני עוד לא הספקתי אפילו להוריד את התיק מהכתף, וכבר פרצה לדירה חמתי, שרה. בלי שלום, בלי שום גינונים, דחפה את איתי בני הצידה, ונעמדה מולי בסלון.
נו, הדס היקרה, תספרי לי איזה סודות יש לך מבעלי?…
שרה? מה קרה, שרה?
כשאיתי חזר הביתה, הבית היה שקט. כבר מהבוקר סיפרתי לו שאאחר מהעבודה המנהל שלנו החליט לעשות בדיקה פתאומית במחלקה.
איתי נכנס למטבח, פתח את המקרר לא הייתה ארוחת ערב. הוא נאנח, הפעיל את הקומקום, הכין לעצמו שני כריכים והתיישב מול הטלוויזיה.
כמה דקות הוא העביר בין הערוצים, עד שמצא כדורגל. אבל בקושי הספיק לנשום ולנגוס בכריך, וכבר הטלפון צילצל.
ובתוך כמה שניות דלת נפתחת וחמותי, שרה, שוצפת בסערה פנימה, לא טורחת אפילו לברך אותי לשלום, דוחפת את איתי בדרך לסלון.
איתי, תשמע מה שאני מספרת לך עכשיו! אורנה מהקומה למעלה סיפרה לי.
מה קרה, אמא? שאל איתי.
קרה שיש לאשתך הדס עוד דירה. היא משכירה אותה ושומרת את הכסף לעצמה!
אמא, למה את בכלל מקשיבה לאורנה הזאת? היא כל השכונה אוספת שמועות, ואת יושבת מולה בפה פעור…
נכון, היא גזמאית, אבל הפעם זה אמיתי! עכשיו דווקא האחיינית של השכנה של אורנה שוכרת את הדירה של הדס.
הנערה התחתנה לפני כמה חודשים, ועכשיו היא ובעלה שוכרים מהדס, משלמים לה ארבעת אלפים שקל כל חודש, ומסתובבים מרוצים שמצאו בזול. והכי חשוב היא משכירה את הדירה כבר יותר משנתיים, וזה לא הדיירים הראשונים שלה.
יופי טופי… מלמל איתי. ולמה היא לא אמרה לי על זה אף פעם?
שתבוא הדס מהעבודה, תשאל אותה. אבל אני כבר יודעת: אשתך שומרת כסף ליום פקודה. עוד מעט תאסוף קופה יפה ותטרוק לך את הדלת. בטח תגרד כל שקל! הצהירה שרה.
הדס חזרה אחרי שעה וחצי. בבית מחכות לה פרצופים חמוצים בעל וחמה. שרה כמובן לא הלכה, רצתה לראות איך אוכלות אותה בתירוצים. ובינתיים אף הספיקה להכין לאיתי ארוחת ערב.
כשנכנסתי לסלון, שתיהן נועצות בי עיניים.
שרה פתחה:
נו, יאללה, הדס, תספרי לי אילו סודות את מסתירה מאיתי?
סודות? ממש לא, עניתי, מופתעת.
באמת? ומה עם הדירה ברחוב ויצמן, בית 43?
מה קשורה הדירה לכך? מה זה קשור לסודות מבעלי? הרמתי גבה.
את משכירה אותה ומסתירה את הכסף! חתכה שרה.
באמת, הדס, התנשם איתי מאיפה הדירה הזו? למה לא סיפרת לי אף פעם שאת משכירה?
הדירה הייתה שייכת לרות, דודה של אמא שלי. כלומר, מין דודה-רבתא. היא נפטרה לפני כמעט שלוש שנים. סיפרתי לך, איתי. אתה אז רק שמחת שאני כבר לא צריכה לבקר אצל הזקנה כל שבועיים…
וכשביקשתי שתעזור לי בארגון ההלוויה, אמרת שאתה קבור בעבודה ואין זמן.
למה דווקא לך הורישה הדירה? שאלה שרה.
כי במציאות, רק אני הייתי באה לבקר. עניתי.
ולמה לא סיפרת לאיתי על הירושה? המשיכה לתחקר שרה.
מה זה שייך אליו?
איך מה שייך? נעלבה שרה. הוא הבעל שלך!
נו, אז?
את עושה את עצמך? הכסף מהדירה היה צריך להיכנס לתקציב המשפחה ואת שומרת אותו לעצמך!
שומרת, כי זה שלי. ירושה רכוש אישי לפי החוק! מה שאני מקבלת מהשכרה גם. לא חייבת דין וחשבון לאף אחד. אמרתי.
הדס, בשנה שעברה תיקנתי את הרכב ושרפתי שתי בונוסים, ולא היה לנו כסף. והנה מתברר שלך היה כסף אבל שתקת? התריס איתי.
זו הייתה המכונית שלך. אתה נוהג בה. כשאני מבקשת ממך להסיע אותי, אתה תמיד עסוק או ממליץ מונית. בשנה שלמה הסעת אותי שלוש פעמים: פעם אחת לשוק בפסח, פעם שנייה לקחת אותי מהעבודה אחרי ששכחת מפתחות, ופעם שלישית כשהתפלק לי הקרסול.
אז למה שאשתתף בתיקונים של רכב שאני לא משתמשת בו?
וכמה חסכת כבר? התערבה שרה. בטח כבר עשרות אלפים.
יש משהו, אבל לא סכומים. תגיד לי, איתי, אתה זוכר שיש לך שתי בנות סטודנטיות? מתי שלחת להן כסף בפעם האחרונה? שאלה הדס.
נדמה לי שהן עובדות, התגונן איתי.
הן גם לומדות וגם עובדות. אבל כל הכסף לתשלום שכירויות, ארנונה, לימודים… מתי תהיה להן הזדמנות ללמוד?
אז למה לא סיפרת שיש לך ירושה? שאל איתי.
כי לא התחשק לי לענות על כל החקירות האלה כבר לפני שנתיים. יש עוד סיבה: תראה מה קרה לאשתו של יניב, אחיך דחפתם אותה למכור את הדירה שלה מהדין ובסוף הדירה רשומה על שמך, שרה! עכשיו היא אפילו לא יכולה להביא לשם חברים, היא בפועל עובדת בשבילכם בגינה שם!
מה פתאום? נעלבה שרה. מי דחף אותה?
מי? את! שנה שלם חפרת לה: “בשביל מה דירת שיכון עלובה? נמכור, נקנה אחוזה במושב!” ומה יצא? את קיבלת את הנכס, היא רק שותלת שתילים.
חצופה! התפרצה שרה. חושבת רק על עצמך!
אני לומדת מהטובים ביותר, עניתי.
איתי, אתה שומע? אשתך מתחצפת אלי!
אני פשוט מדברת אמת. גילית על הירושה ורצת ישר אלינו. מה רצית?
לספר לאיתי!
ספרת. ו…?
לדרוש שהכסף ייכנס למשפחה.
והוא נכנס. פשוט רק לצרכים שאני רואה כמוצדקים. לא לרכב, ולא לווילה שלכם.
אפשר היה לבקש ביחד מה לעשות עם הכסף, ניסתה שרה.
אז אני בת 46 ויודעת להסתדר עם הכסף בעצמי.
אבל לא חושבים רק על עצמך! קראה שרה.
ממי? ממך? בגלל זה לא מיהרתי לספר. הכסף הזה מיועד לצרכים שלי ושל הבנות שלי. נקודה.
וכך נשארה שרה בידיים ריקות. ניסתה עוד פעמיים-שלוש, אבל לי לא מזיז. כמו שאומרים אצלנו: מי שמתחיל עם הדס יודע איך זה נגמר.
