לעולם אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו או אדם לפי הבגדים שעליו. הסיפור הזה שהתרחש באולם תצוגה יוקרתי בתל אביב יגרום לכם לעצור ולחשוב.
במרכז אולם נוצץ עמוס רכבי יוקרה ניצב גבר. לבושו פשוט – סווטשירט אפור ומכנסי גינס בלויים. הוא נשען בנונשלנטיות על רכב ספורט חדש, בוחן את הפרטים. לעברו צועדת במהירות מנהלת מכירות צעירה בשם עדי. היא לבושה בחליפה מחויטת ללא רבב, ובפניה הבעה מזלזלת.
היא עוצרת צעד ממנו, מצביעה בזלזול לעבר היציאה ואומרת בעוקצנות:
“תחנת האוטובוס בקצה הרחוב, חמוד. תתרחק מהרכב, חבל לגעת במשהו שאפילו לחלום עליו אין לך מספיק כסף.”
הגבר לא זע ממקומו. הוא שומר על שלווה מוחלטת ומביט בשעונו לרגע קצר. לפתע דלת משרד המנהל נפתחת בבהלה, ואל החדר נכנס במרוצה המנכ”ל. עיניו מודאגות, הוא מסדר בחופזה את עניבתו וסוגר את מקטורנו.
המנכ”ל חולף במהירות על פני עדי הנדהמת מבלי להביט בה כלל. הוא נעצר ביראת כבוד מול הגבר בסווטשירט ומשתחווה כמעט:
“ברוך הבא, אדוני! אנו מצטערים על ההמתנה לא ידענו שבעל הרשת יגיע מוקדם כל כך!”
פניה של עדי מחווירות. הביטחון העצמי שלה מתפוגג והיא עומדת פעורת פה. הגבר בסווטשירט מסתובב אליה באיטיות. אין בזעפו, רק אכזבה קרה בעיניו. הוא מתקרב אליה ולוחש:
“באתי לכאן אישית כדי להודיע לך על קידום. התנהגותך לאנשים שינתה את דעתי ברגע.”
עדי שואפת אוויר, מנסה לדבר, אך לא מצליחה להוציא מילה.
הגבר מביט במנכ”ל ואומר בקול צונן:
“אני לא מעוניין בעובדים שחושבים שאפשר לשפוט בן אדם לפי חשבון הבנק שלו. תפטר אותה כבר היום. ותדאג להכין לי את מפתחות הרכב הזה אני לוקח אותו בעצמי.”
הוא מוציא מכיס הסווטשירט כרטיס פלסטיק פשוט, שמתגלה ככרטיס אשראי שחור יוקרתי ובלתי מוגבל, ומושיט אותו למנכ”ל. עדי נשארת עומדת המומה באולם, נושאת עיניה לאיש שבדקה אחת שבר את הקריירה שלה, רק כי חשבה שלחולצה לא מגיעה טיפת כבוד.
המסקנה: כסף אולי קונה מכוניות, אבל לא יכול לקנות דרך ארץ. כבדו כל אדם, כי לעולם אינכם יודעים מי עומד מולכם באמת.
