אני עובד כאח לידה כבר שנים רבות, ובמהלך השנים נתקלתי בסיטואציות שונות חלקן מרגשות, אחרות פחות נעימות. לרוב הצוות הרפואי משתדל לא להתערב בעניינים האישיים של היולדות ובני משפחתן, אבל לא מזמן נאלצתי לעשות זאת כדי לעזור לסטודנטית צעירה שילדה בת מקסימה ומיד רצתה לוותר עליה.
השם שלה היה נועה, והיא התקבלה לבית החולים אחרי תשעה חודשי היריון, בלי שביקרה אצל רופא אפילו פעם אחת. לא הייתה מוכנה לענות על שאלותיי מדוע זה קרה, ולפני הלידה לא היה לי זמן לשאול.
נועה ילדה בצורה מושלמת, בניגוד לנשים שהלכו לקורסי הכנה ללידה. היא הייתה שקטה מאוד, ביצעה כל הוראה שנתתי לה, והלידה עברה בלי סיבוכים. כשהתינוקת הייתה בידיים שלי, בוכה בקול, הודעתי לכול שהנה נולד עוד אדם בעולם. גם נועה הסתכלה עליה ודמעות זלגו מעיניה. אמרתי לה שהתינוקת בריאה, ושאנחנו צריכים לשמוח שילדה ילדה כל כך נהדרת.
אבל במחלקה, נועה אמרה שהיא רוצה למסור את הילדה לאימוץ. ביקשה שנפנה לרשויות הנכונות.
ניסינו לשכנע אותה, ניסינו להסביר שהיא פועלת מתוך פזיזות, אבל האם הצעירה לא רצתה להניק את בתה וביקשה שנעזוב אותה בשקט.
התינוקת, בניגוד לשאר הילדים, לא רצתה לאכול תחליפי חלב, אבל ברגע שהריחה את הריח, פיה נפתח ברעב והיא ניסתה לזחול ולמצוא את השד, שלא היה…
הילדה התחילה לרדת במשקל, ובמשמרת הבאה שלי לקחתי אותה שוב והבאתי אותה לאמא, אף על פי שכולם ניסו להניא אותי מהמעשה. הסברתי לנועה שההתנהגות שלה מסכנת את בריאות ילדתה, וכמעט דרשתי ממנה להניק אותה. ברגע שנועה חיברה אותה לשד, הילדה החלה לינוק בתיאבון רב, ואני, בטענה שיש לי סידורים דחופים, יצאתי והשארתי אותן לבד.
כשחזרתי אחרי חצי שעה, ראיתי ששניהם ישנות, ונועה מחבקת את בתה בעדינות. זמן קצר לאחר מכן, נועה יצאה למסדרון עם הילדה, ישבה ליד שולחני והתחילה לשתף.
הסתבר כי אבי הילדה היה איש עסקים מוכר בתל אביב, נשוי כמובן, ולא רצה את ההיריון, הציע הפלה, אך נועה התעקשה ללדת. כשהבין שהיא לא תוותר, סיפר הכל לאשתו, והיא החליטה לסלוח לו אך התנקמה בסטודנטית האומללה ודרשה שתוותר על הילדה. לא עזרו איומים או כספים האיש עסקים נעלם מהעיר לתקופה לא ידועה ואשתו המשיכה ללחוץ על נועה שתמסור את הילדה לאימוץ.
בסוף השיחה, נועה אמרה לי בכנות:
אני רוצה להשאיר אותה, אבל אין לי מושג איך אתמודד איתה במעונות הסטודנטים ובלי כסף…
שמעתי את דבריה, חיזקתי אותה ונתתי לה תקווה. מנהל המחלקה שלנו היה עם קשרים טובים בעיר, וקל היה להגיע לאב הילדה ולארגן פגישה. להפתעתנו, האיש לא ניסה להתחמק, והגיע אחרי כמה שעות. שם דיברו על כל העניינים והעתיד של נועה ושל הילדה. צריך להודות לא ציפינו שיתנהג בכבוד כזה.
לאחר השחרור מבית החולים, נועה שכרה דירה, שאבא של הילדה שילם עליה מראש לכל השנה. הוא נתן לה סכום נאה, בכ-60,000 ש”ח, שימנע חסר בתקופה הקרובה, והבטיח שידאג לילדה גם בהמשך. כנראה שהמצפון סוף סוף התעורר אצלו והוא הבין את אחריותו. אינני יודע כיצד יתגלגל סיפור חייהם של נועה ובתה; אני רק מקווה שבסוף תקבל משפחה אמיתית, ותגדל את הילדה באהבה.
