על מפתן הדלת עמד זר.
אורי מאוהב במעיין עוד מהתיכון. הוא נהג לכתוב לה פתקי אהבה ולנסות למשוך את תשומת ליבה בכל דרך אפשרית.
אבל למעיין מצא חן עיניה נעם בחור גבוה ובלונדיני, שהיה איתה יחד בנבחרת הכדורעף של בית הספר.
אל אורי, שהיה מגושם ולא הצטיין בלימודים, היא כלל לא שמה לב.
עם הזמן, נעם התחיל לצאת עם רותם, נערה מהכיתה המקבילה.
לאחר סיום התיכון, אורי שוב ניסה לעורר את תשומת לבה של מעיין.
הוא אפילו הציע לה נישואין בערב הסיום…
אך מעיין סירבה באסרטיביות “לא!”. היא אפילו לא רצתה לחשוב עליו כעל בן זוג אפשרי.
לאחר הלימודים באוניברסיטה, מעיין החלה לעבוד כרואת חשבון. הבוס שלה, גבר נאה כהה שיער בשם גיא, היה מבוגר ממנה בעשר שנים.
היא התפעלה מהמקצועיות ומהאינטליגנציה שלו, ומהנראות הכריזמטית.
בין השניים נרקמו רגשות. למעיין לא הפריע שעפר היה נשוי ואב לילד קטן.
גיא הבטיח שיתגרש, והבטיח בלשון שבועה שאוהב רק את מעיין.
השנים חלפו, ומעיין התרגלה להעביר שבתות וחגים לבדה. היא המשיכה לצפות לגירושים, וחלמה על הרגע שיחיו ביחד כזוג.
יום אחד ראתה את גיא עם אשתו בסופרמרקט.
אשתו הייתה בהיריון, וגיא אחז בידה ברוך. אחר-כך הרים בשלווה את השקיות ויחד פנו אל הרכב.
מעיין עמדה מהצד, בולעת דמעות ומביטה באידיליה שלא שלה.
למחרת התפטרה מהעבודה…
הגיע חודש דצמבר, וכשהשנה החדשה בפתח, למעיין אין כלל חשק לקנות מצרכים, לקשט את הבית, או להכין תכניות לחג.
יום אחד היא חוזרת לביתה ביישוב קטן, ומגלה שקר לה בבית. מתברר שהדוד התקלקל. מעיין מתגוררת בבית פרטי.
היא ניסתה לקרוא לאיש מקצוע שיתקן את הדוד, אך ערב החג, כולם דורשים המון שקלים, במיוחד כשהבינו שעליהם לנסוע עד קצה העיר.
מעיין כבר כמעט ויתרה, והתקשרה לחברתה אורית, בתקווה שאולי בעלה שמואל, שעובד בתחום, יוכל לעזור.
אורית הבטיחה שתדבר עם שמואל בהקדם.
כעבור שעתיים שמעה מישהו מצלצל בדלת.
על הסף עמד גבר לא מוכר, אבל כשהתבוננה היטב זיהתה את אורי, חבר נעוריה מהתיכון.
“היי, מעיין, מה קרה פה אצלך?”
“אורי? איך ידעת להגיע?”
“הבוס התקשר, שלח אותי לכתובת הזאת, אמר שקר לך. רוקנת את המים מהמערכת, כדי שהצינורות לא יקפאו?”
“לא… אין לי מושג איך עושים את זה.”
“אז מזל שאין בחוץ קרה רצינית. בואי, אני אסדר הכל.”
אורי בזק מבצע את מה שצריך, מרוקן את המים, מתקן משהו בדוד, וממהר לנסוע.
כבר אחרי שעה חוזר עם כל החלקים הדרושים.
המזגן שב והפעיל, הביתה של מעיין שוב מתחמם. אורי ניגב את ידיו ואז שואל:
“מעיין, הברז במטבח מטפטף והנורה בסלון מקרטעת, מה אין כאן גבר שיסדר את זה?”
“אין לי אף אחד בבית…”
“למה ככה? מחפשת את האידאלי?”
“עזוב אידאלי, פשוט נשארתי לבד…” היא מודה בשקט.
“אז למה סירבת לי אז?” אורי מחייך.
מעיין בולעת רוק ואינה משיבה.
לאחר שסידר גם את הברז והחליף את הנורה, אורי נפרד ויוצא לביתו.
מעיין שנשארת לבד, נזכרת בילדותה, בבחור המלא שהיה מאוהב בה.
אורי השתנה מאוד, ונהיה גבר גבוה ורזה עם עיניים חומות חמות. החיוך נשאר בדיוק אותו דבר.
היא אפילו לא הספיקה לשאול אם התחתן.
בערב 31 בדצמבר, מישהו מצלצל בדלת.
מעיין פותחת בתמיהה היא לא ציפתה לאורחים.
על הסף ניצב אורי, לבוש חליפה חדשה, בידיו זר פרחים גדול.
“מעיין! אני עוד פעם שואל תסכימי להתחתן איתי, או שתמשיכי לחכות לנסיך עד גיל הפנסיה?”
מעיין פורצת בבכי מאושר ומהנהנת לרוחב.
בסיבוב השני ההצעה סוף סוף התקבלה.
