אני לקחתי את גיסתי והבן שלה לחופשה. התחרטתי על זה אלף פעמים.
אני ואשתי יצאנו לנופש בכנרת. כבר כמה שנים שאנחנו יוצאים עם חברים, כל אחד עם הרכב שלו, לקמפינג על החוף. אנחנו אלופים בזה. בוחרים רצועת חוף, מקימים שם אוהלים, ובמהלך היום שוחים במים, משתזפים. אחרי השקיעה, שרים עם גיטרה מסביב למדורה ולוגמים כוס יין יבש. השנה, גיסתי אחינעם הצטרפה אלינו יחד עם הבן שלה בן השנתיים וחצי. התלבטנו לקחת אותם או לא.
לצערי, הסכמנו. במבט לאחור, האמת שהילד לא הפריע בכלל זו הייתה אחינעם שגרמה לכל הבלגן. כבר בדרך לשם התחילו העניינים. אחינעם רצתה שנעצור כל שעה. היא טענה שהיא עייפה וצריכה להימתח. כתוצאה מכך, הגענו מאוחר מאוד והחברים שלנו כבר הספיקו להקים מחנה ואפילו לטבול במים. מצאנו סוף סוף מקום ואז התחיל החלק השני. אחינעם התעצבנה:
אין מצב שאני נשארת כאן!
למה? אמרנו שמדובר בקמפינג!
חשבתי שנמצא מקום לינה כשנגיע, לא נישן באוהלים.
אז למה את חושבת שהבאנו איתנו שקי שינה ואוהלים? התעצבן בן זוגי.
חשבתי שאתם פשוט אוהבים לטייל עם אוהלים.
לא הייתה ברירה והיינו חייבים לשכור לה חדר. אחרי זה, בן זוגי היה צריך לנסוע להביא אותה בכל פעם, להחזיר אותה אלינו וללוות אותה בחזרה בערב. וזה לא נגמר בזה הוא גם היה צריך להסיע אותה לבתי קפה ולשווקים, להשגיח על הילד כשהיא נחה קצת מהעבודה שלה.
האמת שכולנו שמרנו על הילד. ובפועל, הוא ממש לא היה בעייתי היה חמוד, הקשיב, שיחק, קפץ לכנרת, אכל הכל וישב רגוע באוהל בצהריים. בניגוד גמור לאמא שלו. בשנה הבאה, אין סיכוי שניקח אותה אתנו שוב. אבל את הבן שלה, אם ההורים ירצו, נשמח לקחת. הוא לגמרי מתאים לקמפינג.
