הילדים שלנו החליטו לשחק אותה עצמאיים, ובסוף נשארו עם חובות ובלי דירה.
כשהבת שלנו התחתנה עם בעלה, אנחנו, ההורים משני הצדדים, החלטנו לעזור להם בקניית דירה. אני ואשתי חסכנו במשך השנים, וגם החותנים שמרו בצד לא מעט שקלים. חיברנו את הכל יחד ויצא מספיק לרכוש דירה קטנה. רצינו להעביר להם מיד את הסכום ולסגור את העסקה, אבל הילדים עמדו על כך שהם עצמאים ורצו לקנות לבד.
עבר זמן, וגילינו שבאמת קנו דירה, אבל לא דירה קטנה אלא דירת שלושה חדרים. איך השיגו את הכסף? לקחו משכנתה מהבנק, כמובן. וכשהעלינו את עניין ההחזרים? אמרו שבהחלט מסוגלים לעמוד בתשלומים.
לא עבר הרבה זמן, ושמענו על הרעיון הבא הם רוצים גם רכב. זה חיוני, כי הדירה רחוקה מהעבודה ולא נעים לנסוע כל בוקר בתחבורה ציבורית. קנו רכב חדש מהיבואן, כמובן שגם זה עם הלוואה. ניסינו לשכנע אותם ששווה לבדוק רכב יד שנייה, אבל לא אנחנו עצמאיים, הכל בשליטה.
בהמשך, החליטו להביא ילד לעולם, ועדיף שיוולד בחו״ל כדי לקבל אזרחות נוספת. שוב הלוואה. הכל על מנת שבתם תוכל ללדת בתנאים הטובים ביותר, עם רופא צמוד וללא דאגות.
אחרי הלידה, שניהם רצו לשפץ את חדר התינוקת. שוב פנו לקחת הלוואה מהבנק. כששאלנו מי ישלם?, התשובה נשארה זהה: אנחנו, הרי אנחנו עצמאיים.
ואז הגיע המשבר החתן פוטר מהעבודה והבת בחופשת לידה. ההכנסות נחתכו, החובות נערמו. איך סוגרים את כל ההלוואות האלה? ביקשו מאיתנו למכור את הצימר שלנו בגליל. לא רצינו, אבל בסוף לא הייתה ברירה מכרנו כדי שלא יגיעו להוצאה לפועל. לצערי, זה לא הספיק.
בהמשך מכרו גם את הדירה, ובסוף גם את הרכב. עברו לגור אצל ההורים של החתן. ועכשיו רק באים בטענות שאין להם כלום משלהם. ברור, הרי לא הקשיבו לנו. החובות עוד הרבה שנים לא יגמרו. רק כאב לב ודמעות.







