רוני בטוח שאשתו בוגדת בו. לכן הוא מחליט לבדוק אותה ונדהם מהתוצאה.
“מאיה, את לא תאחרי היום?” שואלת מאיה את רוני, שמדבר בטלפון. “יש לך טיסה בעוד שעתיים.”
“לא סיפרתי לך?” רוני מביט בה מופתע. נסיעת העבודה נדחתה. נראה שאצא רק בעוד כמה ימים.
“ברור,” עונה מאיה, ורצה מיד למטבח לקחת את הטלפון. אחרי שהיא שולחת למישהו הודעה, היא חוזרת לסלון. באותו הרגע רוני מתחזק במחשבותיו שמאיה בוגדת בו. איכשהו, היא תמיד מאפשרת לו בקלות לצאת לבלות עם חברים או לנסיעות עבודה. איכשהו היא אף פעם לא מתעצבנת כשהוא חוזר הביתה שיכור. החברים שלו אומרים פה אחד שאישה כזו היא נדירה, שאין בה שום ‘מלכודת’. אבל רוני מרגיש ייסורי מצפון.
הוא גדול ממנה בשמונה שנים. אולי היא מצאה לעצמה גבר צעיר יותר? אולי לא אכפת לה ממנו בכלל?
בכל זאת, רוני מספיק חכם לא לשתף ברגשותיו. זה לא היה ראוי להאשים מישהו בלי הוכחות. הוא רצה להיות בטוח במאה אחוז, ולכן לא ראה פתרון אחר מלבד להתקין מצלמות אבטחה בכל הדירה.
רוני יוצא לנסיעת עבודה במצב רוח ירוד. אפילו מאיה מבחינה כמה הוא מוטרד. היא כמעט נותנת לו כדור הרגעה. הדאגה שלה מרגיעה אותו, ולרגע הוא חושב שאולי הוא טועה.
לא היה לו חשק לצפות בשידורים החיים מהמצלמות, וגם לא ממש זמן לזה. רק בערב רוני פותח את האפליקציה ובודק את ההקלטות. חמש דקות והוא כבר סוגר את הלפטופ, מניח אותו רחוק שלא יתפתה להמשיך.
הנסיעה נגמרת מהר. ביום שהוא חוזר הביתה, רוני שולח את מאיה לעבודה, פותח את הלפטופ, ומתיישב לצפות בכל ההקלטות. עדיין, הוא חושש לגלות את האמת.
הוא מתחיל לצפות בהתחלה הכול רגיל. מאיה קמה, אוכלת משהו, מסדרת את הבית. אך בשעות הצהריים רואה רוני את אשתו, שתמיד מתלבשת באופן מוקפד, מסתובבת בבית עם מכנסיים קצרים וחולצה ענקית שלו, יושבת מול המחשב ומשחקת. הוא שומע את קולות יתר השחקנים מהצד השני של המחשב. מתברר שמאיה מכורה למשחקי מחשב.
“זה לא להיט, כמובן,” מרגיע את עצמו רוני. “אבל לכל אחד יש תחביבים.”
לאחר מכן הוא עובר במהירות על כל שאר ההקלטות, ולא מוצא שום דבר חשוד. מחשב, בית, מטלות וזהו. הכי חשוב אף גבר זר לא נכנס לבית באותו זמן.
רוני סוגר את הלפטופ ונאנח. עכשיו הוא מלא רגשות אשמה על שחשב כך על אשתו. לכן הוא מחליט לקנות למאיה זר ורדים יוקרתי (בכמה מאות שקלים) ולתכנן ערב רומנטי. ועדיין, הוא מחליט בינתיים לא להוריד את המצלמות. הוא לא יודע ש…
