“רוצה את בעלי? קחי אותו!” אמרה האישה עם חיוך לאישה הזרה שעמדה בפתח דלתה.
“רגע אחד, דקלה! מישהי מצלצלת בדלת. אני חוזרת אליך כשאדע מי זה ומה היא רוצה,” אמרה יעל בהיסוס כשסגרה את השיחה עם החברה מהילדות. דקלה סיפרה לה את כל הסיפורים המשעשעים מהחגיגה של חמותה, ויעל צחקה בקול כאילו ראתה סטנד-אפ מצחיק במיוחד.
יעל ניגשה לדלת, הציצה בעינית ונדהמה. היא ציפתה לראות שכן, הרי כמעט בלתי אפשרי שזר ייכנס לבניין שלהם עם הקוד הדיגיטלי, אך בכניסה ניצבה אישה צעירה, מוזרה ובלתי מוכרת.
בהתחלה החליטה יעל לא לפתוח עדיף להתרחק ממפגש עם זרים, במיוחד בתקופה כזו, כשכולם מספרים על נוכלים ושקרנים. ליעל היה כלל לא מדברים עם זרים. הנוכלים מנצלים את התמימים, ויעל ממש לא כזאת.
היא הרימה את הטלפון להמשיך לשוחח עם דקלה, אבל הצלצול נשמע שוב. האישה בחוץ לא התייאשה, הייתה נחושה לקבל תשובה.
יעל הייתה לבד בבית; בעלה ליעד נסע לעזור לחבר שלו בשיפוץ בגינה. היא חזרה לעינית, מביטה בזהירות על האורחת הלא מוכרת.
משהו בה נראה מוזר, ואף טיפה מעורר רחמים, אך לא נראתה מסוכנת.
“מה כבר הכי גרוע יכול לקרות אם אפתח ואגיד לה ללכת? אחר כך אחזור לשבת שלי בשלום,” חשבה יעל לעצמה, “אולי היא פשוט נקלעה לכאן או רוצה לדחוף איזה מוצר מיותר.”
היא פתחה את הדלת בנחישות. האישה פשלה מייד על המראה שלה, מיישרת את הצעיף בלחץ.
“שלום! את יעל, נכון?” שאלה בטון מלאכותי כשהיא מסדרת את הצעיף סביב צווארה. “כמובן שאת, למה אני שואלת בכלל?”
“יפה,” חשבה יעל. “היום הנוכלים אפילו יודעים את השמות של כולם.”
“מי את ומה את רוצה? את כבר חמש דקות פה. לא הזמנתי אותך, אז תדברי ותלכי!” אמרה יעל בנחישות.
“ליעד בבית?” שאלה הזרה, מפתיעה את יעל.
“היא גם יודעת איך קוראים לבעלי! זאת כבר הכנה מראש,” חשבה יעל בחשדנות.
“את פה בשביל ליעד?” שאלה יעל, למרות שתכננה לשאול משהו אחר לגמרי.
“לא, באתי בשבילך. רק שאם ליעד בבית, יהיה לי קשה יותר,” ענתה הזרה בפשטות.
“יהיה לך קשה? מה הולך כאן?” תהתה יעל.
“הוא לא כאן. מה את רוצה?”
“אולי כדאי שניכנס. מביך לדבר במסדרון על כאלה דברים,” ניסתה האורחת להתקדם.
“שום פנים ואופן! אני לא מכירה אותך ולא מכניסה זרים אליי הביתה. תגידי מה שיש לך מהר!” ענתה יעל.
“באמת תרצי שנדבר על פרטי היחסים שלי עם ליעד מול כל השכנים?” חייכה בזלזול האישה.
“מה? איזה יחסים?” קראה יעל, בטון רם יותר מהמתוכנן.
“יעל, הכל בסדר? למה את צועקת?” נכנסה לרגע שושנה, השכנה ממול, בדיוק כשיצאה מהמעלית.
“כן, שלום שושנה! הכל בסדר. איך בחוץ, לא קר מדי?” ניסתה יעל להסיח את דעתה.
“מתחיל להיות עננים, אולי ירד עוד מעט גשם,” ענתה שושנה, אך היא נראתה מסוקרנת בהחלט.
“תיכנסי,” אמרה יעל באי-רצון, ועשתה לאורחת סימן להיכנס.
האישה סקרה את הדירה, עינה רצה על כל פרט.
“חמש דקות לא יותר. דיברי,” קבעה יעל, תוך שהיא מונעת ממנה להיכנס עמוק יותר לסלון. “זה לא מוזיאון.”
“שמי דבורית,” התחילה האורחת, מסירה את הצעיף והמעיל, “אני וליעד אנחנו מאוהבים.”
“אוי, באמת. לא יכלת להמציא משהו מקורי יותר?” קטרה יעל בחיוך סרקסטי.
“מה מקוריות בזה? אנשים מתאהבים זה קורה. את לא האישה הראשונה שבעלה עוזב,” ענתה דבורית, מנסה לעקוף את יעל.
“את בטוחה שהוא מאוהב רק בך ולא אוהב אותי?” שאלה יעל בחיוך מתגרה.
“לגמרי! אחרת לא הייתי פה,” ענתה דבורית בביטחון.
“הבעיה היא שבעלי לא יודע בכלל לאהוב. את פשוט טועה, יקירה,” אמרה יעל בקרירות.
דבורית ניסתה לענות, אבל בדיוק אז הדלת נפתחה וליעד נכנס
ליעד נראה מופתע כשגילה אישה זרה במסדרון הדירה.
“דבורית? מה את עושה פה בשבת? קרה משהו בעבודה?” שאל, נבוך.
“לא, באתי לכאן בשבילך,” חייכה יעל ברשעות מה.
“למעני? מה את אומרת? משהו דחוף בעבודה?” המשיך ליעד מבולבל.
“היא באה לקחת אותך ממני. לגמרי,” ענתה יעל עם חיוך ציני.
דבורית, במבוכה, שמה על עצמה במהירות את המעיל ונסוגה לדלת.
“את כבר הולכת? מה עם ליעד? לא בשבילו באת? בכנות, אני יותר משמחה להעביר לך אותו,” צחקה יעל, גורמת לדבורית להיעלם במהרה החוצה.
“מה היה כל הבלגן הזה?” שאל ליעד, אובד עצות.
“אתה תגיד לי! למה הגיעה לכאן גיבורת הדרמה, מדברת על גירושין, בטוחה שתעבור לגור איתך?” שאלה יעל, ידיים שלובות.
“את רצינית? אין לי שמץ על מה היא מדברת. בזמן האחרון התנהגה קצת מוזר בעבודה, אבל לא עודדתי אותה, וזה כבר נמאס עליי. הרי הבטחתי לך, לא?” ענה ליעד, באמת מופתע.
“טוב. כי אתה מכיר אותי, ליעד דברים כאלה לא אסבול. אבל באמת מה נהיה מהנשים בישראל? מוכנות לעשות הכול כדי לנסות לעשות סדר בבלגן שלהן,” אמרה יעל ונדה בראשה.
ליעד חלץ נעליים ופתח את הדלת למטבח, ויעל נשארה רגע לחשוב. היא הבטיחה לעצמה לא לתת לדרמות כאלה להרוס לה את הבית. בלי לשים לב, עלה על פניה חיוך: איזו אפיזודה מגוחכת. ברור היה לה שלמרות נסיונות מבחוץ, אצלם שום דבר לא יוכל לערער את היציבות והאהבה.
