בזמן שהילדים והנכדים שלי גרים בדירת שני חדרים קטנטנה בדרום תל אביב, ההורים של החתן שלי נהנים להם בדירה מרווחת ברמת אביב ומשקיפים מהצד על כל הקושי שלנו.
הבת שלי התחתנה, אבל לצערי לא שפר חלקנו עם החתן והמשפחה שלו. אנחנו נותנים הכל לילדים, משקיעים בהם כל מה שיש, ואילו הם אין להם כלום לתרום. חלפו כבר שמונה שנים מאז החתונה ואנחנו עדיין סוחבים את העניין הזה.
כשעלתה בעיית הדיור, ההורים של החתן מיד הרימו ידיים אין לנו דרך לעזור, הודיעו. נשארנו לבד להתמודד. נאלצנו למכור את הדירה שלנו, דירת קבלן בה נאספו מלא זיכרונות, רק כדי שנוכל לעזור לילדים לקנות קן משלהם. שיפצנו, קנינו ריהוט אבל הכל בעצמנו, ללא כל עזרה מצידם.
גם בגידול הנכדים אני שם, נוכחת. הבת שלי בחופשת לידה עם הקטן, והגדול כבר בכיתה א׳, אז אני זו שמסיעה אותו כל בוקר לביה״ס. היא לא מסוגלת לבד בלתי אפשרי באמת: להעיר שני ילדים, להלביש, להסיע, הכול בשעה אחת אז אני וסבא עושים משמרות שנינו שותפים מלאים.
ובינתיים, ההורים של החתן כאילו כל זה לא נוגע אליהם. אני מסתכלת לפעמים, שואלת את עצמי: איך אפשר להיות סבים כאלה? כאלה מנוכרים?
וכך זה היה מההתחלה. תארי לך: לא נותנים אפילו שקל אחת לחתונה של בנם. התקשרתי אליהם לפני, הצעתי שניפגש, נחשוב יחד. הם ענו לי:
ומה אם יתגרשו אחרי חודש? היום 70% מתגרשים בשנה הראשונה, זו הסטטיסטיקה!
בסוף אני ובעלי ארגנו הכל בעצמנו מימנו את החתונה, קנינו דירה לילדים והם הגיעו לחתונה כמעט כאורחים זרים, עם מעטפה ובה חמש מאות שקל בודדים.
למרות זאת החתן כל הזמן עם דרישות. קנינו לו דירה לפני שמונה שנים, דירת חדר. לשניים זה הספיק. אבל עכשיו עם שני ילדים, הדירה קטנה וצפופה.
אני חושבת שהוא צריך לקחת יוזמה. שאלתי אותו: אם אתה לא מצליח להרוויח יותר, אולי תבקש מההורים שלך עזרה?
הוא השיב: אני לא יכול לבקש מהם.
אמרתי לו: אפשר שאני אדבר איתם?
הוא אפילו ביקש ממני לא להעלות את זה מולם.
הופתעתי. למה קל לו לבקש מהורי אשתו, אבל לא מהוריו שלו? שמונה שנים שהוא לוקח ממני כסף. למה לא לנסות להשיג לבד? אמרתי תמצא עוד עבודה, אולי תצא לכמה חודשים לעבוד ולהרוויח. אנשים בצבא, סטודנטים, איכשהו מסתדרים.
גם עם הבת שלי הוא מתנהג לא יפה היא לפעמים מתקשרת, מתלוננת שאני נכנסת יותר מדי, והוא טוען שאי אפשר לשנות את ההורים שלו, ככה הם.
אני כואבת: הם ממשיכים לחיות טוב, נוסעים לנופש בים המלח, ואתה אפילו לא מוכן לדבר איתם על עזרה. חתן משכמו ומעלה אבל מה איתנו, ההורים השניים?
עם השנים למדתי שאין ערך לקנא או לכעוס על אנשים שלא רוצים לעזור. בסופו של דבר, כל אחד בוחר איך להתנהג, ומה שחשוב באמת הוא להישאר נאמנים לעצמנו ולעזור איפה שאפשר לא כי מישהו ישיב לנו, אלא כי הלב מחייב. זו המתנה האמיתית שנוכל להוריש לדור הבא.
