החיים מסודרים
״נועה, אני אוסר עלייך לדבר עם אחותך והמשפחה שלה! להם יש את החיים שלהם, לנו שלנו. שוב התקשרת לרות? התלוננת עליי? הזהרתי אותך. אל תאשימי אותי אם יקרה משהו,״ יואב תפס אותי בחוזקה בכתף.
כמו תמיד, ניתקתי בלי מילה והלכתי למטבח. הדמעות החמוצות בערו לי בגרון. בחיים לא התלוננתי באוזני רות, אחותי, על מה שעובר עליי. היינו מיודדות, חלקנו דאגות להורים המזדקנים, דיברנו על עניינים שבין אחיות. יואב לא סבל את רות, התרגז מכל אזכור שלה. משפחתה הייתה מאושרת ומסודרת, בניגוד חריף אליי ואל יואב.
כשהתחתנתי עם יואב הייתי הבחורה הכי שמחה בארץ. יואב הקסים אותי בעולם של רגשות עזים. לא הפריע לי שהוא נמוך ממני בראש. גם לא טרחתי לשים לב לאמא שלו, הגיעה לחתונה בקושי עומדת על הרגליים. רק אחר כך נודע לי שאמא שלו מכורה לשתייה.
אהבתי הסתירה ממני כל סימן רע. אבל שנה אחת בנישואים הספיקה כדי שיתפוגג החלום. יואב התחיל לשתות בכבדות, הגיע הביתה שיכור לחלוטין. בגידות וכאב רצו אחרי זה. הייתי אחות במרכז הרפואי שכר זעום. יואב בילה ימים ולילות עם חברי השתייה ולא דאג לפרנסה. בהתחלה עוד רציתי ילדים, אבל בסוף הקדשתי עצמי לטיפולים בחתול גזעי שקנינו. ויתרתי על הרצון לילד לא רציתי בן מיואב השיכור. ועדיין, המשכתי לאהוב.
״נועה, את פשוט תמימה! בחיים שלך לא תפקחי עיניים? כל הגברים מסביבך, מתעניינים ואת תקועה בזה שלך! למה? כל יום את חוזרת כחולה ממכות, נשבעת שלא שמנו לב לנפיחויות מתחת לאיפור? תברחי, לפני שיהיה מאוחר,״ רינה, חברה וקולגה, לא הפסיקה לדאוג לי.
יואב פרק עליי את הזעם בלי סיבה, פעם אפילו היכה אותי עד שלא יכולתי לבוא למשמרת. נעל אותי בדירה, את המפתחות לקח איתו. מאז נהייתי חרדה ממנו; כל צליל במפתח בדלת הקפיץ בי פחד קמאי. לפעמים חיפשתי הסבר אולי כעס עלי כי לא הבאתי לו ילד, כי אני ״לא מספיק טובה״. בהשפלות ובאלימות הפסקתי להילחם, נשארתי דוממת.
אמא של יואב, שהייתה מזכירה מכשפה, חינכה אותי: ״נועקה, תראי, את צריכה להקשיב לבעל, לאהוב אותו בכל הלב ולשכוח מכל המשפחה והחברות שמביאות רק צרות״. נשמעתי לה, התרחקתי מהחיים שלי והתמסרתי ליואב.
רגעי הפיוס שלו ריככו אותי בכי והתנצלות על הברכיים, נשיקות לרגליים; פיוסים של רומנטיקה מתוקה, יואב פרש על המיטה פרחי ורדים ריחניים. ידעתי היטב זו לא מחווה יקרה אלא סחבה מחצר של עוד שיכור. נשותיהם היו מוחלות לבעלים שלהם למראה הוורדים.
אלמלא מקרה אחד, אולי הייתי נשארת כך סוחבת את השבר ושוב מרכיבה את עצמי. ואז היא באה.
״עזבי את יואב יש לי ממנו בן. הרי את עקרה, סתם פרח מדבר״, אמרה הזרה. המילים קרעו אותי.
״לא מאמינה! תסתלקי!״ צעקתי. יואב ניסה להכחיש.
״תשבע שזה לא הבן שלך!״ ידעתי שלא יוכל לכפור בילד משלו.
השתיקה שלו הייתה צלולה וברורה.
במקום העבודה שלי, בית החולים ״איכילוב״, הופיע יום אחד פרופ אמיר שוסטר, מנהל המחלקה המהודר. לא חשבתי שיבחין בי.
״נועה, הכול בסדר אצלך? נראית טרודה.״
״הכול בסדר,״ גמגמתי, מתביישת בפניו.
״יפה,״ אמר בשקט מלא משמעות, ״כשאדם מסודר מבפנים גם חייו מסודרים.״
לאט לאט, המילים שלו חדרו לי ללב. האם באמת ״הכול בסדר״ אצלי? שנים רצות, אי אפשר לעצור אותן עד שאסדר לי את החיים.
עברתי לגור אצל הוריי. אמא הופתעה:
״נועקה, מה קרה? יואב העיף אותך?״
״לא, אני אסביר לך בהמשך, אמא״, התביישתי לפרט.
אמו של יואב התקשרה, קיללה ואיימה. אבל אני כבר נשמתי עמוק, מתמלאת בשקט חדש שלא הכרתי. תודה לפרופ שוסטר.
יואב כעס, ניסה להלך על קצות האצבעות אחריי, אבל גמרתי עם הפחד ממנו.
״יואב, תחסוך לעצמך זמן תתמסר לבן שלך. אני המשכתי הלאה. שלום.״ אמרתי בשקט מוחלט.
שבתי אל רות ואל ההורים. חזרתי להיות עצמי וצמחתי מחדש.
״נועה, לא מזהה אותך! הקורנת, פורחת. ממש כלה!״ רינה שמה לב מיד.
ואז, אמיר שוסטר הציע לי נישואין:
״נועה, נתחתן? אני מבטיח שתהיי מאושרת, רק דבר אחד תקראי לי אמיר. תשאירי את התארים לעבודה.״
״אתה באמת אוהב אותי, אמיר?״ נדהמתי מההצעה.
״אוי, שכחתי שנשים צריכות לשמוע את זה. כן, אני אוהב אותך. אבל יותר מהמילים, אני אוכיח במעשים,״ אמר ונישק לי את היד.
״אני מסכימה, אמיר. בטוחה שאלמד לאהוב אותך,״ הרגשתי שהשמיים מתבהרים.
…עשר שנים חלפו.
אמיר הוכיח לי יום יום את אהבתו. לא בזבז הבטחות או מילים ריקות, ידע להפתיע אותי במעשים נדיבים לא במילים. לילדים לא זכינו, כנראה באמת ״פרח מדבר״ אני. אבל לאמיר לא היה אכפת מעולם לא פגע בי.
״נועה, כנראה שנועדנו לחיות שנינו. לי את מספיקה בהחלט״, נהג לומר כשהייתי עצובה.
הבת של אמיר, מהנישואים הקודמים, ילדה לנו נכדה שירה. שירה האירה לנו את הבית, הילדה שכל כך התגעגענו אליה.
ומה על יואב? בסוף שתה עצמו אל מחוץ לעולם, לא הגיע אפילו לגיל חמישים. אמו, אם פגשתי אותה בשוק, שלחה מבטים חודרים, שונאים. אבל השנאה שלה לא נגעה, נמסה באוויר. רחמתי עליה לא יותר.
ועם אמיר? הכול בסדר. החיים יפים.
