אל תלכי, אמא: סיפור משפחתי ישראלי החכמה העממית אומרת: אדם הוא לא אגוז – אי אפשר לפצח אותו ברגע. אבל תמרה ויינשטיין הייתה בטוחה שהיא דווקא כן מבינה מצוין באנשים! מירה, הבת שלה, התחתנה לפני שנה. תמרה כל כך קיוותה שמירה תמצא בחור ראוי, יבואו נכדים – והיא, הסבתא, תחזור להיות לב המשפחה הגדולה, בדיוק כמו פעם. רוסלן התגלה כבחור פיקח וגם לא עני כלל, והוא גם גאה בזה מאוד. אלא שהם עברו לגור לבדם, בדירה של רוסלן, ונראה שלא ממש ביקשו את עצותיה! היה לה ברור – רוסלן משפיע לרעה על מירה! זה ממש לא התאים לתוכנית של תמרה, והוא התחיל ממש להרגיז אותה. “אמא, את פשוט לא מבינה, רוסלן היה ילד פנימייה. הכל השיג בעצמו, הוא חזק ומקסים וטוב לב,” ניסתה מירה להסביר. אבל תמרה רק קימצה שפתיים וחיפשה בו עוד חסרונות. היא הייתה משוכנעת שעליה לעיניים למירה, לפני שיהיה מאוחר מדי! בלי השכלה, עקשן, כלום לא מעניין אותו! בסופי שבוע הוא נדבק לטלוויזיה – “הוא עייף, כביכול!” וכך, הבת שלה רוצה לבלות את כל חייה? אין מצב, עוד תודה לה מירה. ומה עם הילדים – נכדיה של תמרה – איזה דוגמה יתן להם כזה אבא?! אז תמרה הייתה מאוד מאוכזבת. גם רוסלן, שחש את עוינותה, התחיל להתרחק. הקשר הלך ודעך, ותמרה נמנעה לבקר אצלם. איש החסד, בעלה של תמרה, ישב על הגדר ונתן לדברים לזרום. עד שלילה אחד, מירה התקשרה מודאגת: “אמא, לא סיפרתי, נסעתי ליומיים לנסיעת עבודה. רוסלן חלה באתר הבנייה, חזר הביתה מוקדם ומרגיש גרוע. אני מתקשרת והוא לא עונה.” “למה את מספרת לי?,” התרגזה תמרה, “אתם מסתדרים לבד, לא? לי את לא דואגת! אז בשביל מה השיחה הזאת באמצע הלילה? את שפויה?” “אמא, בבקשה, פשוט כואב לי שלא מוכנה להבין כמה אנחנו אוהבים. את חושבת שרוסלן ריק מתוכן, אבל זה לא נכון! איך את יכולה לחשוב שאבחר מישהו לא טוב? לא מאמינה בי?” תמרה שתקה. “אמא, אני מבקשת, יש לך מפתח לדירה שלנו… תיכנסי אליו, לדעתי קרה לו משהו! בבקשה!” “טוב, רק בגללך.” תמרה הלכה להעיר את בעלה, וביחד פתחו את הדלת. הבית חשוך. “אולי הוא לא בבית?” הציע בעלה, אבל תמרה שתקה. היא הרגישה את דאגת הבת דרך הטלפון ונכנסה לחדר. היא נדהמה – רוסלן שכב על הספה בתנוחה מוזרה וחום גבוה. הרופא אישר: “אין מה לדאוג, יש לו סיבוך אחרי שפעת – כנראה התאבד בעבודה.” כשהרופא הלך, רוסלן ישן. תמרה ישבה לידו. הוא נראה צעיר יותר, תמים, לא כמו שתמיד חשבה. “בבקשה, אמא, אל תלכי…” לחש רוסלן מתוך חלום ולפת את ידה. תמרה קפאה, אבל לא עזבה את ידו עד הבוקר. מוקדם מירה התקשרה: “אמא, סליחה, אני כבר מגיעה. לא צריך לבוא – הוא יהיה בסדר”. “כבר הכל בסדר – מחכים לך”, חייכה תמרה. “הכל טוב.” ***** כשנולד נכדה הראשון, תמרה מיד הציעה עזרה. רוסלן נשק לה: “רואה, מירה, אמרת שאמא שלך לא תרצה לעזור – אבל תראי איזו סבתא!” ותמרה, מחזיקה את טימור התינוק, הסתובבה בדירה ואמרה: “טימקה, מזל שיש לך הורים וסבים כאלה. ילד מאושר!” אז כנראה שהפתגם צדק – אדם הוא לא אגוז, אי אפשר לפצח אותו מיד. ורק אהבה באמת עוזרת להבין הכל.

אל תלכי, אמא. סיפור משפחתי

כמאמר הפתגם: אדם אינו גרעין תמר, אי אפשר לפצח אותו מיד.

אבל רבקה בן-דוד הייתה בטוחה שזו שטות מוחלטת הרי היא מבינה מצוין בבני אדם!

נועה, בתה, נישאה לפני שנה.

רבקה כל כך קיוותה שבתה תמצא בחור ראוי, שיגיעו נכדים, והיא שתחזור להיות הסבתא המרכזית, מנהיגת המשפחה, כמו שתמיד רצתה.

עמית התגלה כבחור חכם, ובהתאם גם לא חסר כל וגאה מאוד במה שיש לו. הם עברו לגור בדירה משלו, ונראה שהם לא ממש צריכים לעצות שלה!

היא הייתה בטוחה שהוא גורר את נועה לכיוונים לא טובים!

זה לא התאים בכלל לתוכניות של רבקה. ועמית התחיל להרגיז אותה מאוד.

אמא, את לא מבינה, עמית בכלל גדל באומנה. הוא השיג הכל לבד, הוא חזק וגם טוב לב, נועה ניסתה לשכנע.

אבל רבקה רק הייתה חורצת שפתיים וחיפשה עוד פגמים בעמית.

עכשיו הוא התחיל להראות לה שונה לגמרי ממה שחשבתי. כאמא, היא חשה שחובתה להראות לבתה את האמת על הבחור הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי!

אין לו תואר, קשה להגיע אליו, כלום לא מעניין אותו!

בסופי שבוע סתם רובץ מול הטלוויזיה ותמיד מתלונן שהוא עייף!

עם אדם כזה בתה תעביר חיים שלמים? לא יקרה! בסוף, נועה עוד תודה לה.

ומה עם הילדים? מה ילמדו ממנו, איזה דוגמה יקבלו לנכדים שלה, רבקה?

בקיצור, רבקה הייתה מאוכזבת מאוד. וגם עמית, שהרגיש את העוינות, התחיל להתרחק.

הקשר ביניהם הידלדל, ובסוף רבקה סירבה אפילו לבוא אליהם הביתה.

אבא של נועה, יוסי, היה איש נעים וברוח טובה, ומניסיונו עם רבקה, בחר להישאר ניטרלי.

עד שיום אחד, מאוחר בלילה, נועה התקשרה, והקול שלה רעד מהתרגשות:

אמא, לא סיפרתי, נסעתי ליומיים לסדנה מהעבודה. ועמית חטף וירוס בבניין שרותף בו, אפילו חזר מוקדם מהעבודה והרגיש לא טוב. אני מתקשרת אליו והוא לא עונה.

נועה, למה לי כל הסיפור? קפצה רבקה אתם חיים את החיים שלכם, לא ממש מתעניינים בי ובאבא בכלל! ואם אני מרגישה לא טוב, למי זה משנה בכלל?

ועכשיו את מתקשרת באמצע הלילה לספר לי שעמית חולה? השתגעת?

אמא, הקול של נועה רעד, היה ברור שהיא באמת דואגת, תסלחי לי, פשוט היה לי עצוב שחשבת תמיד שעמית לא ראוי ולא טוב, וזה לא נכון! איך את יכולה לחשוב שאני, הבת שלך, אוהב בחור רע? את לא סומכת עליי?

רבקה השתתקה.

אמא, אני ממש מתחננת, יש לך מפתח לדירה שלנו. בבקשה תעברו לראות מה קורה איתו, משהו לא בסדר. בבקשה, אמא!

בסדר, רק בשבילך, ענתה רבקה והעירה את יוסי.

הם הגיעו לדירה של עמית ונועה, אף אחד לא ענה לדפיקה. רבקה פתחה עם המפתח.

נכנסו חושך, אולי באמת אין פה אף אחד?

אולי הוא יצא, אמר יוסי, אבל רבקה הביטה בו בחומרה. הלחץ של בתה הדביק אותה.

היא נכנסה לחדר ונפלה עליה חרדה. עמית שכב על הספה בתנוחה מוזרה. היה לו חום!

רופא מד״א העיר אותו:

אל תדאגו, כנראה יש לו סיבוך מהצינון. הוא עבר את המחלה על הרגליים, כנראה עובד קשה, אה? שאל הרופא את רבקה בדאגה.

כן, באמת עובד קשה, הודתה.

יהיה בסדר, רק תבדקו חום, תזעיקו אותנו אם צריך.

עמית נרדם, ורבקה ישבה לידו בכורסה, בתחושת מבוכה היא מטפלת עכשיו בחתן שהיא לא כל כך סובלת.

הוא שכב חיוור, שיערות דבוקות למצח שלו מהזיעה. פתאום הרגישה כלפיו חמלה. ככה, בשנתו, נראה צעיר ותמים, והפנים שלו היו רכות יותר.

אמא, לחש עמית מתוך שינה ונתפס לה ביד, אל תלכי, אמא.

רבקה פשוט התפעלה, אבל לא העזה לשחרר את ידה מידו.

כך נשארה לשבת לידו עד הבוקר.

בשעה מוקדמת מאוד התקשרה נועה:

אמא, תודה, עוד מעט אני אצלכם, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר.

בטח שיהיה בסדר, כבר עברנו את זה חייכה רבקה אנחנו מחכים לך, הכל טוב אצלנו.

*****

כשהנכד הראשון נולד, רבקה מיד הציעה עזרה.

עמית נשק לה על היד בהתרגשות:

רואה, נועה, אמרת שאמא שלך לא תרצה לבוא לעזור, ותראי איך היא כאן בשבילנו.

ורבקה, מחזיקה את דביר הקטן בידיה, הלכה בבית ודיברה אל התינוק:

דביר׳לה, איזה מזל יש לך לך יש את ההורים הכי טובים, וסבא וסבתא שתמיד פה בשבילך! מאושר תהיה, ילד שלי!

אז כנראה שבאמת נכון איש אינו גרעין תמר, אי אפשר לפצח אותו מיד.

ורק אהבה עוזרת באמת להבין הכל.