אתה בסך הכול פועל בניין! היא זרקה אותו בגלל הבגדים המלוכלכים שלו, בלי לדעת בכלל מי הוא באמת
אומרים שבגדים עושים את האדם. אבל לפעמים, הפתגם הזה הוא כמו בור פתוח באמצע הרחוב מי שלא שם לב, נופל פנימה. קבלו סיפור כזה שישנה איך תסתכלו על אנשים ברחוב ממחר בבוקר.
**סצנה 1: פאדיחה מול מגדל המראות**
השמש החזירה אור חלבי מהחלונות הענקיים של מרכז העסקים הכי יוקרתי בתל אביב. ליד הכניסה עמדה אישה מתוקתקת, לבושה כמו מגזין, כל אביזר עם תג מחיר שיכול לממן טיול שנתי. אבל הפנים שלה עקומות כאילו הרח ברח. היא בוחנת בעיניים חמוצות גבר שמולה יותר נכון, את נעלי העבודה המכוסות באבק ואת הקסדה הצהובה ביד שלו.
**אישה:** מה זה? אמרתי לך כבר: אל תבוא לפה עם בגדי עבודה! נפלת על הראש?
**סצנה 2: שלווה מתנגשת בעצבים**
הגבר לא מתבייש בכלל. הוא מנער אבק מהג’ינס, מסתכל לה ישר בעיניים.
**גבר:** אני בא ישר מהאתר. רק עכשיו סיימנו ליצוק את הבסיס של הבניין החדש.
**סצנה 3: פרידה באכזריות**
היא מתקדמת צעד מאיים, לוחשת בעצבים, בודקת שאף אחד מהחבר’ה של ההנהלה לא רואה אותה ליד מישהו עם בוץ על השרוכים.
**אישה:** ממש לא מעניין אותי. אתה בסך הכול פועל. אני לא הולכת להוציא אותך לבילוי עם מישהו מזיע מבטון. שכח ממני, תמחק אותי!
היא מסובבת את העקב כדי להיעלם דרמטית, ואז הדלתות של המגדל נפתחות בבת אחת.
**סצנה 4: תפנית מהסרטים**
גבר אחר, עטוי חליפה שמחירה כמו משכורת של חצי שנה, רץ עליו במהירות עם טאבלט ביד. הוא מתעלם מהאישה וטס ישר לעבר הפועל.
**גבר בחליפה:** מר ברק! רגע! המשקיעים כבר ממתינים לסיור במסוק על *הבניין שלכם*!
**סצנה 5: רגע האמת**
האישה עוצרת במקום. מסתובבת לאט, נראית כאילו הנשימה בורחת לה. מר ברק? הבעלים של כל זה?!
הגבר מחייך טיפה, זורק באלגנטיות את הקסדה לאסיסטנט שמזנק מאחורה.
**סיום:**
היא מנסה לגמגם ולבלוע רוק:
תומר סליחה לא ידעתי שזה הפרויקט שלך
תומר ברק מסתכל עליה; חם כבר אין בעיניים, נשאר רק קור מאוכזב.
**גבר:** רציתי לראות אם את אוהבת אותי או את חשבון הבנק שלי. עכשיו קיבלתי תשובה.
הוא מסדר את המעיל שבשבילה היה סמרטוט, ומפטיר:
**גבר:** ואל תמחקי את המספר שלי, זה בסדר. אני אחסום אותך בעצמי. יום טוב.
הוא פונה לאחור ובצעדים בטוחים נכנס למעליות, שם כבר שומעים להבים זזים על הגג. והיא? נשארת לבד, מבינה שמחקה לא פועל בניין אלא את ההזדמנות היחידה שלה לעתיד אמיתי.
**המוסר פשוט:** אל תשפטו ים על פי הגלים. לפעמים מאחורי נעליים מלאות מלט, מסתתר מי שבונה את העיר כולה. ולפעמים, מאחורי עניבת משי יש רק ריק גדול.
