נישואין פיקטיביים

נישואין פיקטיביים.
אז ככה, יש לי עם דניאל נישואין פיקטיביים.
קרה מה שקרה לדניאל היה ממש דחוף להתחתן בשביל הקידום בעבודה. הוא עובד בחברת ענק ברחוב יגאל אלון, ובראשה עומד מר אברהם בר-שלום קפטן של משפחת בר-שלום מרמת השרון, שמבחינתו משפחתיות זה לא ערך, זה דת. האיש סבא לחמישה-עשר נכדים, אבא לשבע בנות בגיל הנישואים, וכל חתן לפחות דוקטור עם בית בהרצליה פיתוח.
אז אצל אברהם “רווק” זה כמו קללה, ואצלנו במשרד רווק נחשב פחות מסנדוויץ’ בלי חומוס. אם אין לך בת/בן זוג, אין מה לדבר על קידום. לא משנה שאתה כישרון על.
כשהבנתי את זה, פשוט הבנתי שאין ברירה זה או טבעת או לנצח לעשות קפה לגברת רחל מהחשבונות.
אז אחרי איזה דרינק בבר יין קטן במרכז תל אביב, דניאל פנה אליי בהצעה מפתיעה: “נעשה חופה פיקטיבית?” ואני, שכבר מכירה אותו מאז גן רותם, ויודעת שהוא לא יפתיע אותי עם טענות על כספים או דירה, אמרתי “יאללה, למה לא”.
האמת, בדיוק יצאתי מרומן של שלוש שנים עם בחור שעשה רוח, ולא נשאר לו אפילו קטנוע. הייתי זקוקה להראות לכולם (ובעיקר לעצמי) שאני לוקחת את השליטה חזרה. וחוצמזה, הרי כולם יודעים שדניאל חתיך, עם סובארו חדשה ושלושה חדרים בצפון תל אביב. ככה, שלאמא שלי היתה גאווה, ולחברות שלי עפו הלייקים.
באמת, מה צריך יותר? אז חתמנו ברבנות בתל אביב בשישי בצהריים, בלי חופה לבנה, בלי יונים ובלי משפחות מתרגשות. רק שמתי לק בורדו על הזרת ונישקנו אחת את השני כזה בשביל הצילום.
אה, וגם שיניתי שם: ברגר נשמע לי קלאסי יותר מדגן.
ולפלא הנישואין עבדו. חודש אחרי כן, דניאל קיבל מינוי של מנהל אגף. בצדק, כן? הוא עומד בראש כולם, לא רק על הנייר.
מצידי, כל העולם התחיל לספור לי כבוד וסטאטוס. אפילו קיבלתי הודעה מהאקס: “שהיה לך טוב, קיוויתי שעוד נחזור”. עניתי לו כמובן בצורה יפה, אבל בפנים עשיתי היי-פייב לעצמי. כל הכבוד לי!
אגב, בשביל האותנטיות, אפילו עברתי לגור אצל דניאל להרבה חודשים. ליתר ביטחון.
בוקר שבת. אני במטבח, מכינה חביתה, גבינות, קפה הפוך. דניאל אוהב להתחיל את היום עם בטן מלאה. בחוץ השמש של האביב תקופה שאני הכי אוהבת וכל הראש שלי עמוס ברשימת מטלות שלא נגמרת: ביקור להורים בגבעתיים, מכונת כביסה, ספונג’ה, להמציא מתכון חדש לשניצלים או חמין. גם איזה פיצה טבעונית.
ופתאום קולטת, כבר שלוש עשרה שנה שאנחנו “בכאילו”. הבת שלנו, יערה, השנה עולה לכיתה א’. והבן, יונתן מסיים כיתה ה’, מצטיין אמיתי. קופי של אבא! כי אבא שלו חכם אין מה לומר.
ולא, בעלי? ממש לא פיקטיבי. אלא נטו ישראלי.