אתמול נכנסתי לשכן שלי, גבריאל, לבקש מברגה. הוא פתח את הדלת עם מכנסי בית וחולצה פשוטה:
תיכנס, בדיוק סיימתי לאכול.
הכנסתי. הדירה נקייה, ובמטבח ריח של עוף בתנור. על השולחן לפטופ וכוס יין אדום.
גבריאל בן חמישים ואחת, גר כבר שתים-עשרה שנה לבד. גרוש. עובד כמהנדס ומרוויח ארבע-עשרה אלף שקל כל חודש.
אני מכיר אותו חמש שניםמאז שנכנסתי לבניין הזה. מעולם לא ראיתי אצלו מישהי. גם לא אורחות.
הוא הגיש לי את המברגה ומזג לי וויסקי:
שב, אם כבר נכנסת. לא התראינו הרבה זמן.
ישבנו במטבח, שתינו.
שאלתי:
גבריאל, למה אתה לבד? לא מחפש מישהי?
הוא חייך לרגע עקום:
לא מחפש במיוחד. אתה יודע, יותם, אני חי לבד כבר שתים עשרה שנה. והבנתי שככה הכי טוב לי.
למה?
הוא מזג עוד. נשען לאחור:
אני אסביר לך. יש לי שש סיבות, שהתבררו לי על בשרי.
סיבה ראשונה הסיכון הכלכלי בגירושים
גבריאל התחיל:
התגרשתי לפני שתיים-עשרה שנה. היינו נשואים שמונה-עשרה שנה. יש לנו בתרות, היום בת עשרים ושמונה, גרה לבד.
הוא לקח עוד שלוק:
התגרשנו כי היא בגדה בי. תפסתי אותה עם מישהו מהעבודה. פניתי לבית משפט.
ומה היה?
בית המשפט חילק בינינו את הדירה חצי-חצי, למרות שאני שילמתי את רוב המשכנתא. בסוף מכרנו את הדירה, התחלקנו, קניתי את הדירה הזו.
הוא הביט בי:
יותם, איבדתי חצי מהרכוש שלי בגלל הבגידה שלה. וזה בסדר לפי החוק. עבדתי, שילמתי, והיא בוגדת ומקבלת חצי.
זה גירושין בארץ…
בדיוק. אז למה לי לחזור להמר? נניח שאפגוש מישהי, נגור יחד, נינשא, נקנה רכב או משהו אחר. והיא תעזוב. למה שארצה להסתכן שוב?
שמעתי אותו ושתקתי. הוא המשיך.
סיבה שנייה מחסור בתמיכה בחלומות
יותם, יש לי חלום. אני רוצה לקנות אופנוע ישן ולשפץ אותו. לטייל בו בשבתות.
נשמע אחלה.
כבר שנה שאני חוסך לזה. עוד חצי שנה ואקנה אופנוע שנות השבעים. אשפץ בעצמי.
הוא מזג מים וכיבה את הוויסקי:
כשהייתי נשוי היו לי גם חלומות. רציתי ללמוד לנגן בגיטרה, קניתי אחת, נרשמתי לקורס. רותי אמרה: “מה לך ולזה? אתה לא יוני רכטר.” עזבתי. רציתי לטייל בגולן עם קיאקים. היא: “השתגעת? יש משכנתה,” לא נסעתי.
הוא הביט החוצה:
נשים לא תמיד תומכות בחלומות של גברים. חושבות שזה ילדותי. עכשיו לבד, אני עושה מה שבא לי. איש לא יגיד לי שאני מטורף.
סיבה שלישית ביטחון עצמי מוגזם
הוא המשיך:
לפני שלוש שנים ניסיתי אפליקציית היכרויות. מילאתי הכל אמת גיל, מקצוע, משכורת, תחביבים.
ואיך היה?
דיברתי עם כמה. אחת אילה, בת 46, עובדת בקוסמטיקה, מרוויחה ארבעת אלפים. כתבה לי: “נשמע מעניין, אבל אני מחפשת מישהו שמרוויח עשרים וחמש אלף.”
הוא גיחך:
עניתי לה: “ואת מרוויחה כמה?” נעלבה, חסמה.
באמת?
כן. רוב הנשים היום מרגישות נסיכות. מרוויחות מעט, גרות בשכירות, רוצות גבר עם רכב, בית והרבה כסף. ולא באמת נותנות מעבר ל”אנרגיה נשית.”
הוא גמר את הכוס:
אני מרוויח ארבע עשרה אלף שקל. גר בדירה משלי. רכב יש. לרוב הנשים אני אפס כי אני לא מיליונר. בשביל מה לי דיאלוגים כאלה?
סיבה רביעית בישול ואירוח
שאלתי אותו:
ומה עם הבית? לא חסר לך אוכל ביתי, חום?
גבריאל צחק:
יותם, תסתכל סביב. נקי, לא? אני מנקה לבד, אחת לשבוע. מבשל? הנה עוף ועגבניות ליד האורז. חצי שעה. כביסה? מכונה עושה, אני רק מפעיל.
הוא עמד והצביע למטבח:
אני לא צריך בת זוג בשביל לסדר או לבשל. יודע לבד. אתה יודע כמה נשים היום לא מבשלות בכלל? חצי מהן אוכלות טייק-אווי או קפואים.
יש גם ביתיות…
נכון, אבל נדיר. ורוב הביתיות דורשות שבעל יביא הכל. אני מעדיף לבשל לבד.
סיבה חמישית פגיעות ומניפולציות
הוא מזג עוד וויסקי, לעצמו וגם לי.
אחרי הגירושין, יצאתי עם שתיים. תקופה קצרה. שתיהן שיקרו.
איך?
הראשונה, שירי, טענה שהיא גרושה. אחרי חודש גיליתי שיש לה בעל. רצתה רק הסחת דעת כי בעלה לא משתכר מספיק.
הוא לקח שלוק:
השנייה, הדס, אמרה שאין לה ילדים. אחרי חודשיים גיליתי שיש לה שניים. הסתירה, שלא אפחד.
לא קל…
נכון. נמאס לי משקרים. נשים משקרות בקלות, חושבות שזה בסדר אם זה ישרת אותן. אז למה לתת אמון?
סיבה שישית יוזמה כעונש
הוא נשען אחורה:
השנה ניסיתי להכיר מישהי בצומת ספרים. אישה חביבה, בסביבות גיל ארבעים וחמש, מחלקה של ספרות ישראלית.
ומה קרה?
ניגשתי. שאלתי, “הי, יש לי המלצה לספר טוב.” הסתכלה עלי כאילו אני מסוכן. אמרה “תודה, אסתדר לבד,” והסתובבה.
הוא חייך בעצב:
היום כל ניסיון יוזמה נתפס כהטרדה. פנית אובססיבי, שלחת הודעה סטוקר, הזמנת לקפה מחפש נדוניה.
אבל יש גם אחרות…
נכון. אבל הרוב לא כאלה. עייפתי מלאכול סירובים ומבטים קרים. מאז אם מישהי מתעניינת, שתראה. אני כבר לא מתאמץ.
למה שקעתי במחשבות ומה הבנתי
גבריאל גמר את המשקה, הסתכל בי:
יותם, אני לא אומר שכל הנשים אותו דבר. יש טובות. למצוא זו משימה כמו לחפש מחט בערימת שחת. והמחיר על טעות גבוה: כסף, בריאות, זמן.
הוא קם:
בן חמישים ואחת, עבודה טובה, דירה שלי, רכב, תחביבים, חברים. אני שמח לבד. למה לסכן את כל זה בשביל מערכת יחסים שיכולה להסתיים בעוד גירושין?
חזרתי הביתה. נכנסתי למיטה, המחשבות ערפלו כל תחושה ממשיתדמותו של גבריאל זלגה פתאום לקפיטריה של תחנה מרכזית בצבעים דהויים, המברגה בידיים הופכת לטיול אופנועים בגולן, החלומות משתקפים ביין ומתרסקים ללולאה אינסופית של עוף בתנור שלא נגמר.
אני בן ארבעים ותשע, נשוי עשרים ושלוש שנים. לי ולאסנת אשתי בסדר גמור. אבל אם הייתי לבד… האם הייתי בוחר כמוהו גם אני?
כנראה שכן.
אולי הוא צודק שלבד זו הגנה מהפסד וכאב שמתחפש לסיפוק, ואולי זה רק פחד.
אולי באמת גבר מרוסק כלכלית אחרי גירושין, גם אם זו בגידה, או אולי זו רק הגזמה?
ואולי לגבר בן חמישים פלוס עדיף לא להסתכן יותרהאם זה חוכמה או פשוט פחד להרגיש? ואולי, בסוף, מי שמונע חלומותיהם הם הם עצמם.
קַשֶׁה לומר, אולי התשובה מתגלגלת בערפל בין מטבח, יין, אופנוע, המרצפות הכחולות של מדינת ישראל בחלום שאי אפשר להתעורר ממנו עד הסוף.
