היא לא יכלה להשתנות כך! כשאילן ראה את לשעברו, הוא התקפי שקט.
לא, זה לא יכולה להיות היא. לא מאמין שעשויה דפנה להשתנות כל כך. הוא קפא מול חלון מסעדת יוקרה בתל אביב, והסתכל בחשאי על האישה שהייתה לשעבר.
הבלונדינית המפוארת ישבה ליד החלון, מקלדת במחשב נייד. מלצר הביא לה כוס מיץ תפוזים טרי ועוגייה מקושטת בתות ובפטיח.
איך היא נראית כל כך טוב? מאיפה לה צמיד כל כך מודרני? בטח יקר מאוד. אילן חייך לעצמו והסתתר בצד, כדי שלא תבחין בו.
***
אילן ודפנה נפגשו לפני שש שנים. אילן זה עתה סיים תואר באוניברסיטת בןגוריון והצטרף לחברת בנייה מובילה. הקריירה שלו הייתה בתפוצה רחבה.
באירוע תערוכת ציוד בנייה, אילן פגש בחיוך בחורה נעימה שעבדה באחד מהדוכנים.
מה את עושה כאן ליד האקזקאתורים? בואי נשתה קפה. הציע הוא בחיוך.
השיחה זרמה, ודפנה השקטה והמתחשבת מיד ריתקה בעיני אילן.
בדיוק כך היא צריכה להיות. מסכימה, לא מתווכחת. היא תצא לי לאישה צייתנית מושלמת. חשב אילן לעצמו.
היא קצת שמנה אבל אפשר לשים אותה בחדר כושר. ואם אחרי הלידה היא תתרומם, אני אזמין חברה. העביר הוא לגברה של קפה.
למה את כאן בתערוכה? שאל אילן כשהוציאו את דפנה לשטח.
אני כותבת סיפורים וחולמת להיות תסריטאית, חייכה דפנה במבט כחול גדול.
רק סיימתי לסיים תואר בכתיבה, עכשיו מתאמנת במקצוע. ויש לשלם על השכירות. אילן המשיך בחיונות.
היא תבשל, תדאג לבית, תגדל ילדים ותציית לי בלי התנגדות, חשב אילן והחל להתרברב.
***
אילן קנה קפה מדוכן סמוך, ישב על ספסל והמשיך להתבונן בדפנה. כשדפנה יצאה לרחוב, הוא כמעט לא האמין לעיניו. הליכה גרציה, מעיל זאב מושלם שלוש שנים לא היו מספיקות כדי לשנות אותה כך. כשדפנה עלתה ברכב ספורט מודרני, אילן איבד מילה.
היא חייבת להיות עם בעל עשיר. אין זו אפשרות אחרת, סיים הוא בקפה חם ולחץ את הכוס בחוזקה.
דפנה ברחה אל דרך לא ידועה.
באותו ערב, אילן לא יכל לישון. לאחר הפירוד, דפנה חסמה אותו ברשתות החברתיות. מאוכזב, הוא יצר חשבון מזויף כדי לצפות בתמונותיה.
קנאה, תאווה, שנאה, זעם באותו לילה, בעודו שותה חצי ליטר ויסקי, הוא חווה את כל הסקלות של הרגשות השליליים.
איך זה ייתכן? היא הייתה כלום, קיבלתי אותה בלי כסף, בלי דירה, בלי מראה. מאיפה כל התמונות המפוארות האלה? התפעל אילן מהתמונות שהציגה היא במלונות יוקרתיים, קונים תיקים יקרים ותכשיטים נוצצים.
אולי היא ירדה עשר קילוגרמים? אולי ניתוחים? או אולי היא לא יוצאת משירות הכושר? הריס את הטלפון בכעס.
***
בבוקר, אילן נזכר בשיחה עם דפנה.
איזה שטות, מי קורא את זה? הוא קיבל סיפור חדש והיא חייכה בחוסר בטחון.
טעם וצבע אין, ענתה דפנה. יש לי כבר מעריצים.
מעריצים? אילן חייך. אלו שללא מוח.
אילן, למה אתה ככה קולה של דפנה רעד. אנחנו כבר שנה יחד, ואתה לא מקבל שלי להיות לי משהו משלי. למה אתה מזלזל במה שחשוב לי? אני לא מבקר את עבודתך.
בדיוק! קרא אילן. אם תעזרי לי בעבודה, אהיה בבית פחות.
זה רעיון, הוא קם מהכיסא. מספיק להתעסק במה שלא תורם למשפחה. משך היום, אתה לא תכתוב סיפורים, תעזור לי בעבודה.
איך זאת לא אכתוב יותר? דפנה נדהמה מההחלטה.
כך תעשיי, דפנה. אם רוצה לשמור על המשפחה ולחיות טוב יותר, תפסיקי לכתוב ותהיי לעזרתי. הוא הביט בה בזעף.
אבל סיפוריי הם נשמתי אני לא יכולה לבזבז את חיי, היא בכתה.
לי זה לא משנה. זה אין ערך. היום אתה תיתן לי תועלת. כל יום אתן לך רשימת משימות, ואת תבצעי אותן, הכריז.
אני לא מבינה למה אתה לוקח ממני מה שחשוב לי היא בכה ופנתה.
אני מזין אותך בשנה שלמת, קניתי לך מתנות, לקחתי אותך לים, שלווה אותו. או תעזרי לי בעבודה או תלכי לכל מקום.
אף אחד לא מחזיק אותך בכוח. אם אתה לא מרוצה, הדלת שם, הוסיף, מצביע על הדלת.
דפנה פקדה. היא ניגשה למחשב, ניגשה אל משימות אילן והפסקה לכתוב. הוא לא ראה אותה עוד כותבת.
***
שנה חלפה. אילן רכש קשרים והשקעה, קנה את דירת סבתו למכירה, ופתח חברה לבנייה משלו. דפנה עבדה איתו כל היום: ניהול מסמכים, מצגות, פיקוח על עובדים, ארגון פגישות עסקיות.
שנה נוספת, הוא בנה שכונת קוטג׳ים והרוויח סכומים נאים. כל דבר היה טוב במערכת שלו עם דפנה, חוץ ממראה חיצונה. במרוץ העבודה המתמשך והלחץ, היא חלה על סוכריות ושממנה משקלתה עלתה במהירות.
לאן אסע עם החיה הזאת? אני מתבייש לצאת איתה, היא הייתה עובדת משקלה עוד לפני החתונה, ועכשיו זה משעשע, קנא אילן לחברו בבר בתל אביב.
כן, תראה תמונה, אמר החבר.
הגיע הזמן של דפנה לשבת על ספסל הממתינים, אמר אילן, ופתח אפליקציית היכרויות בטלפון. חשבתי שאקבל קשר בזמן שהיא תלך ללדת, אבל היא הפכה למזעזעת.
החליף מהר, והחלה פגישה עם אורת, בחורה ספורטיבית, שהסכימה מיד להיות החברה החדשה שלו. הם נפגשו באחת ממסעדות תל אביב המודרניות, והקשר היה אינטימי.
אתה אוהב איך שאני נראית, לחשה אורת באוזנו של אילן בדירת פנטהאוז עם נוף לים.
בהחלט, השיב באהבה.
אני חושב שלשלוש מאות אלף אשקיע בראשונה: תספורת, מניקור, קוסמטיקה, מועדון כושר רשמה היא, והאילן נזף. הוא רק ראה אותה וידע שהצלחה שלו תעלה.
חודש לאחר מכן, אורת השתלטה על חשיבת אילן, והוא כמעט לא חזר הביתה, כשדפנה חיכתה לו באוכל.
הכנתי לך פסטו עם פסטה, קיבלה דפנה כשחזר ממספר שבועות עם אורת. איך הייתה העסקה?
נורמלית, הרגיש אילן.
לא אוכל, קימט.
בואי לעבודה. איך המצב? דבריו של אילן הפכו לדיבור של מנהל, והדרישה שלו מדפנה הייתה יותר ממנהלת.
חודש אחרי, אילן נמאס לראות את דפנה במשרד, והעסק שלו החל להרעיד. החוזים נעלמו, השותפים עוזבו. הוא האשים את דפנה ברוב הבעיות, וגרש אותה בלי לקבל שום שקל. בשנה שלוש, הוא זז את דפנה מחוץ הבית.
***
לפי מיקום בתמונות, היא חיה כעת ביישוב פרדס חנה, קיבלה משכנתא של משקיע עשיר.
יש לי פגישה עם משקיע קרוב, הבית של דפנה בדרך, אולי אעבור לראות, אמר אילן ושתה קפה.
הודעה פתאומית מאורת:
אילן, נפרדנו. מצאתי מישהו אחר. אני משלמת איתך על הטיול, היא שלחה במצב רגשי.
זה על הכסף שלי! הוא הקלד בתוקפנות.
אילן, אתה בחרת רגע של חום, השיב אורת בקול רך וחסמה אותו.
חוסר ההשקעה של המשקיע חזר, והאילן מצא עצמו בחיפוש אחר בית דפנה. הוא חיכה במכונית, עישן סיגרייה, ויראה את הרכב היוקרתי של דפנה מתקרב.
אילן, למה אתה כאן? דפנה נבהלה כשקרא לשער.
באתי לראות איך החיים שלך, הוא הרפה.
הוא חיפש להכיר את חייה החדשים, ובסוף נשאל:
למה אתה מותר? ביקש הזריחה.
אתה אסרת עליי לכתוב, הייתי שני שנים עבורך בחינם, בישלתי, ניקיתי, ותמכתי בך, היא אמרה. ואז זרקת אותי לחוץ היום.
סליחה, קיבל אילן.
אולי תפתחי לי את הבית? שאל, מתחמק.
אולי היא חשבה, מתמלאת בגאווה על הצלחתה.
מי מממן אותך? שאל אילן בקנאה.
אף אחד, קניתי הכל בעצמי, ענתה דפנה ובאה למטבח.
אל תטעה, קרא הוא, רודף אחריה.
מה אתה מתפלא? אתה לא ראית שחלום שלי מוכן? הציגה דפנה כוס מים.
איך? כיצד שלושה שנים שינו את המראה? איך הרוויחת כל כך הרבה? הוא תהה.
חזרתי לכתיבה, תסריטאות. כתבתי כמה פיילוטים לקולנוע, והחברות לא רצתה, היא חייכה.
היום אני אחת מהתסריטאיות המצליחות בארץ, הסדרות שלי משודרות ברשתות המרכזיות, הוסיפה בגאווה.
אתה כאן להתנצל, אמרה דפנה.
הוא ניסה לתפוס את ההזדמנות של נקמת הצלחה, אך הבין שהכעס שלו רק מגביר את האובדן.
אתה הייתה חולדה אפורה, בלי כשרון, בלי קשרים, בלי דירה חצי מההצלחה שלך היא בזכותי, ניבא הוא.
זה לא התנצלות. חייכה דפנה. רק הראית לי כמה אנשים רעים.
לא תקבלי ממני דבר, והגיע זמן ללכת, לחצה היא על דלתו.
פתחי את כספתך, תני לי חצי מהכסף, ניסה הוא בכעס, תפס אותה במפרק.
תן לי, זה כואב! קראה.
החולדה האפורה תמיד תישאר אפורה, לחש אילן, ותקף אותה במקל.
איפה הכספת? שאל בעודו מחזיק במקל.
נשים בודדות מאמצות חתולים, חייכה דפנה, אבל אני שונה.
אם לא תיתן לי כסף, אחסיר אותך, ניבא הוא.
לא, אני מביאה כלבים, אמרה והפנתה למטבח. שני דובי גרמני ענק, “שילי” ו”ווילי”, נעמדו קרוב.
שילי, ווילי, נתרום! קראה דפנה.
הכלביים ברו. אילן ניסה לברוח, אך הוא נתקע במרחק של חצי מטר. המשטרה הגיעה, הפציעות נרשמו, וקיבל עונש תנאי.
היום, דפנה חייה טובים: נישאה למנהל קולנוע מוכשר, מצפה לילד.
אומרים שכל אישה מצליחה עומדת מאחורי גבר ששבר לה את הלב, ושנקמת הכי טובה היא להוכיח שאפשר להצליח לבד. השיעור הוא פשוט: האמת והאמון בעצמך הם המפתח לכל הצלחה, ולא השנאה שמזינה את הלב הריק.
