החסידה ההיא, שבאה ללוות אותי עד הבית של ההורים שלי, הייתה עקומת עיניים ממש. הפילה אותי איפשהו ליד בית הילדים, תרנגולת מרוטה. ומאז הכל הלך עקום לגמרי.
בגיל ארבעים, האמת, איכשהו זחלתי החוצה מהבור ההזוי שאליו דחפה אותי הציפור המפוזרת הזו. בניתי דירה, מצאתי לי אישה, קניתי רכב יד שנייה סוף סוף בתל אביב. נשאר רק לשתול משהו ולהגדיל מישהו.
לגדל אחד נוכל, אני ונועה. על השני בכלל לא חשבנו. דווקא בשבת הגשומה ההיא, תוך כדי שאני מכין קפה שחור במטבח, עלו לי בראש המחשבות על שתילה, גדילה והגשם הדביק שממרח את הבוקר. רוח קלה נדנדה את התחתונים המשפחתיים שתלויים לייבוש. את התחתונים המשפחתיים קניתי הרבה לפני שחשבתי בכלל על משפחה. תראה מה זה, צחוק הגורל.
פתאום שמעו נקישות על חלון המרפסת. שוב הילדים מחנכים יונים באבנים? לא חסר לכם חסידה כועסת, שובבים. עוד דפיקה. ואז שוב. מה יש להם בשלישי הזה?
אני מזיז את הווילון. על המרפסת מתנדנדת אותה חסידה עקומת עיניים מימי הילדות הדמיוניים.
צאי לי מהחיים, חיה מוזרה! צעקתי בבהלה. הטוסט שלי נפל במלאכת פרספקטיבה ראש קודם.
סלח לי, פטרוביץ’, החסידה שלחה את ראשה הארוכה בחרך הדלת של המרפסת, פישלתי, מודה, באמת. תמשוך בנוצות! תיקח מהכנף הימנית היא עבה יותר.
יוצאת! התעקשתי, מצחצח את הצוואר הדקיק שלה החוצה בכוח.
פטרוויץ’, תרגע, תשמע מה אני אומרת, קרטעה, מתעטשת חלש.
את עוד מדברת? אקשור אותך בקשר אם לא תסתלקי! התמרדתי.
באתי לבקש סליחה מלמלה.
מאוחר מדי, חוטםית שכמוך.
הפעמון צרח בבית וחתך את השיחה. זאת נועה חזרה מהחנות.
לכי מפה! גירשתי את החסידה, סוף סוף דוחף אותה החוצה. כשאני חוזר שלא תהיי פה בכלל.
מעוצמת אוטומטיות זינקתי אל הדלת.
סלחי, פטרוביץ’, באמת, סלחי! הכול תיקנתי! נדחקה שוב הציפור מהחלון.
נועה נכנסה פנימה כולה רטובה ורצה, עיניים מאירות, שיער מודבק ללחיים כמו בציור ילדים. פגשת גם את החסידה שלי, חשבתי?
בלי לתת לי להוציא מילה, זרקה את המטרייה לצד השני, רצה וחיבקה אותי בעוצמה.
ארבעה! ארבעה! צעקה בכל הבית.
מה ארבעה? הסתכלתי עליה, לא קולט.
יהיו לנו רביעייה! ארבעה גוזלים קטנים! זה לא נגמר לה.
פתאום הכל התחבר. המילים של החסידה, ההודעה של נועה, הרביעייה כמו חוטי מציאות נשזרים בחלום הזוי. בתנועה מהירה רצתי למרפסת. אותה חסידה עקומת עיניים כבר המריאה. ניסיתי לתפוס לה בזנב.
לא הספקתי.
תעצרי, חוטמניקית! צעקתי אחריה. תעצרי!
תיקנתי! נשמע מרחף מעלי.
הסתובבתי. מאחורי עמדה נועה ובכתה מרוב שמחה.
