בבית הזה חוקים של אחרים כבר לא נחשבים.
הדלת נפתחה בחליקה של רעם, וקולי של חמותי ברקע של המסדרון, קרעה את השקט:
היא זרקה אותי מהבית שלי!
ידיי רעדו כשסיבבתי את המפתח במנעול. הלב קפץ בקול רועם, כאילו נבקש לפרוץ החוצה. לא היה מקום למורד הייתי עומדת על מקומי, על משפחתי ועל היציבות שהקמתי.
הכל התחיל שלושה חודשים לפני. חמותי, גילה, חייגה ליוזף בערב, כשכבר היה כמעט עשר. בקולה היה דחף חריף: היא סיפרה על קשיים במגורים. אני עמדתי במטבח ליד הכיור ותפסתי רק רסיסי שיחה.
אמא, בבקשה תבואי, אמר יוסף, בלי להסתכל עלי. תתארחי איתנו עד שהכל יתאזן.
הוא הסיר את הטלפון והציף בחיוך מאוים.
אורלי, אמא תבוא לשהות איתנו לתקופה קצרה. השיפוצים נמתחו הקבלנים נכשלו.
נגבתי את הידיים במגבת. בתחילה הכאב בחזה, אבל ניסיתי לשמור על קור רוח.
בטח, אהובי. כמה זמן יימשך השיפוץ?
כנראה שבועייםשלושה לכל היותר.
מחרת, גילה הגיעה עם שלושה מזוודות ענקיות. ברגע שראיתי את המשקל, ידעתי שזה לא יהיה למספר ימים. חמותי נחתה על יוסף בחיבוק עז, כאילו לא נפגשו שנים. אני קיבלתי מבט קפוא מלמעלה למטה.
אורלי היא הנהנה בקור קר. מקווה שלא אהיה מטרד.
אל תדאגי! אנחנו שמחים לארח אותך, חייכתי בניסיון לשמור על נעימות.
הימים הראשונים עברו ברוגע יחסי. חמותי ציינה את האוכל שלי השתקתי. העבירה לי דברים במזווה סבלתי. ונתנה לי עצות על גיהוץ החולצות של יוסף, למרות שמעולם לא התלונן על כך.
כנסת חסידה את יודעת שיאוסף לא סובל מגזרים של גזר במרק?
אך במשך חמש שנות נישואינו הוא תמיד חיבב את מרק הירקות שלי.
ולמה עדיין אין לכם ילדים? המשיכה בחוזקה. יוסף כבר בן שלושים ושתיים! הגיע הזמן לחשוב על יורשים!
הקול הזה היה פצעה ברגש שלנו; שנה של ניסיונות ללא הצלחה, בדיקות משותפות, וההסבר לחמותי היה בלתי אפשרי.
הזמן שהובטח שלושה שבועות עבר. פניתי לגילה לשאול על ההתקדמות.
הא הקבלנים, היא נשפה בכובד ראש. כל הצינורות צריכים החלפה, החשמל צריך שידרוג עוד חודש לפחות.
הסתכלתי על יוסף במצפה לתמיכה, הוא רק הביט הצידה.
בינתיים, חמותי התמקמה בביתנו: חדר האורחים מילא במזוודותיה; סיריה נראו על המטבח לצד שלי; מגבות וחולצה פנו למקלחת; היא קבעה רשימת קניות והחליטה מה נצפה בטלוויזיה ומתי לפתוח חלונות לאוורור.
כנסת חסידה, היא קראה לי בקול רם על ארוחת הערב. אני בגילה שלי כבר שלושה ילדים וגידלתי בית שעשוי משעון!
אמא אורלי מתנהלת מצוין, ניסה יוסף להתנגד בחוסר התלהבות.
אתה מגנה עליה כי אתה אוהב והעיניים שלי רואות: אבק עומד כאן שבועות! בדים מקומטים! אין ארוחת צהריים מבוקרת!
אגרתי את האגרופים מתחת לשולחן, מתוסכלת וכועסת. אחרי שהייתי עובדת שעות כמו יוסף ובאה הביתה עייפה עד תום, ניסיתי ליצור מרחב חם לשנינו ועכשיו כל המאמץ נראה חסר ערך.
לאחר שני חודשים, סחף סבלנותי.
יוסף תגיד לי באמת, מתי אמא שלך תעזוב? השיפוץ לא יכול להימשך לנצח!
יוסף נחרד.
אורלי יש בעיות חמורות הבית ישן, אולי אפילו יגמר בטבילה.
מה? למה לא אמרת לי?
לא רציתי להעציב אותך כל עוד אמא תתארח כאן הכל בסדר? הדירה מרווחת, כולם ימצאו מקום.
זה לא עניין המטרות! היא שולטת כאן כמו שרוצה! מבקרת כל צעד שלי!
הכעס והייאוש גונבים לי נשימות, והדלת נפתחת שוב עם רחש של צעקה, מתפשטת במרחב הבית, כמו נבואה של סערה קרובה.
