דרך לחיים חדשים אחרי תקופות קשות
התגברות על קשיים וגילוי תקווה
הסיפור שלי התרחש לפני שנים רבות. בגיל ארבעים וחמש חיי התהפכו: בעלי עזב, הסית את הבן שלי נגדי, ונשארתי לבד בדירה הקטנה שלנו בבת ים, כשהשקט והבדידות מכבידים עליי בכל ערב. כדי לשרוד ולשמור על הקורת גג, התחלתי לעבוד כמנקה בבית ספר עירוני. ניסיתי להיאחז בכל הזדמנות, אך המתח מהגט והתהליך המשפטי לא אפשר לי להתרכז זמן רב, ולבסוף גם פוטרתי.
המעמסה הרגשית רוקנה אותי. הרגשתי שאיבדתי הכול משפחה, בית ותחושת ערך עצמי. זיכרונות אותם ימים עדיין צורבים בליבי; הייתי משוטטת ברחובות העיר בתחושת חוסר שייכות, לפעמים ממש כמו הלכלוך שאספתי בעבודה. ערב אחד, אחרי יום מתיש, התהלכתי ברחוב אבן גבירול והמחשבות סחפו אותי הרחק. לפתע מסנוור אותי אור פנסים, ורכב עוצר בחריקה ממש לפניי. קפאתי במקום, לא מסוגלת לזוז. מהאוטו יצא גבר גבוה במדי עבודה, עיניים טובות, והוא צעק: “את בכלל רואה מה כמעט קרה?!” נדהמתי, רק הנהנתי בשקט. כשהבחין במצוקה שלי, הציע ברגישות עזרה והזהיר לא ללכת לבד ככה בלילה.
אישה מבוגרת עם כלבה הופיעה מרחוק, קרבה וקראה אליו: “לא כל אחד צריך נזיפה. אולי דווקא עכשיו היא צריכה מילה טובה.” בליל המילים האלו נטע בי ניצן של שינוי.
המורה תמר, שגם היא עברה בחיים משברים לא פשוטים, פגשה אותי למחרת והציעה לי עבודה זמנית במקלט לבני נוער בעיר, בו היא פועלת כמתנדבת. שם פגשתי את אורי פסיכולוג לשעבר שמקדיש את זמנו לעזרה לאנשים במשבר. אורי ראה בי משהו שמעולם לא ראיתי בעצמי והפך להדרכתי ולידידי.
בעידודו של אורי התחלתי להשתתף בקבוצות תמיכה ציבוריות, ניסיתי תרפיה באמנות ולמדתי כלים חדשים. אט אט הבנתי שאפשר לתת אמון חוזר באנשים ושהערך שלי אינו נגזר מעבר כואב. גם אחרי תקופות קשות יש תקווה לחיים מחודשים.
באותם ימים התחולל שינוי גם אצל הבן שלי, נמרוד. התקופות הלא פשוטות פגעו גם בו, אך עם ליווי של פסיכולוג מוביל בעירנו ושיחות ישרות ופתוחות בינינו, החל לראות שגם לי וגם לו יש חלק במה שאירע. גשר חדש החל להיבנות בינינו ולב קטן נפתח לאט לאט.
תוך חודשים מצאתי עבודה כספרנית בספריה העירונית של בת ים, שם פגשתי נשים נוספות שנמצאות בצמתי חיים. חלקנו סיפורים, תמכנו זו בזו, ולמדנו כלים חדשים ומשמעותיים. לאט לאט החיים קיבלו שוב גוון של תקווה ואמון.
עם הזמן פגשתי בספריה צעירה בשם לירז פעילה קהילתית המקדישה את חייה לקידום נשים במשבר. לירז זיהתה אצלי רצון לשינוי והזמינה אותי להצטרף ליוזמה חדשה של קבוצת תמיכה לנשים בעיר.
“הכוח לשנות את עצמך הוא המפתח להתחלות חדשות”, נהגה לירז לומר לי.
במקביל, התחלתי ללמוד פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית כדי לדעת לעזור טוב יותר לעצמי ולסביבתי. בתקופה זו פגשתי בחוה, אישה עתירת ניסיון, שהפכה ליולדת דרך והראתה לי איך לעמוד על שלי ולמצוא תעוזה מול שינוי.
הקשר עם נמרוד הלך והתחזק, הוא הפך לבוגר ואחראי, ויחד טיילנו בטיילת בת ים, דיברנו על חלומות ותכניות לעתיד. החסד והחום שלו העניקו לי השראה בכל יום. הבנו יחד משפחה וביטחון הם ערך עליון.
בלב פתוח ועם בטחון חדש הפכתי מתנדבת בארגון עירוני לילדים ונוער בסיכון. בזכות זאת יכולתי להחזיר חסד, להעצים אחרים כפי שהייתי רוצה שיקרה לי.
ההתנדבות העניקה לי שמחה חדשה וסיפוק אמת. גיליתי שהסיפור שלי תורם לנשים אחרות בעיר, כשלירז וחוה ואני מקימות קבוצת נשים חדשה. שיתפנו בחוויות, צמחנו יחד ולמדנו כי ידיים מושטות יוצרות שינוי בחיים.
פעם פנה אליי בחור צעיר שגם הוא עבר סערה בחייו ורצה להפוך למורה לילדים מהפריפריה. זיהיתי אצלו את הניצוץ ואימנתי אותו בדרכו.
החיים התמלאו באנרגיה חדשה. פתחתי לכתוב מאמרים, הרצות בכנסים והשקתי יוזמות, במטרה להראות שכוחו של אדם נשאר גם בשעת משבר. המילים שלי השפיעו על אנשים רבים ויצרו הרגשה של שליחות.
נמרוד, שראה את הדרך שאני עושה, שאף להצלחה משלו. התקבל ללימודים באוניברסיטת תל אביב, בפקולטה לכלכלה, ובנה עתיד משלו. הפכנו צוות תומכים ומעטיפים אחד את השני.
עם הזמן נחשפתי ליוזמות קהילתיות, בדגש על העצמת נשים ואימהות שצריכות עזרה. הדרכתי, לימדתי וסייעתי והכל במטרה לעזור להאמין שאפשר לשנות גם כשקשה.
יום אחד הוזמנתי לשאת דברים בכנס גדול לעשייה קהילתית וסיוע חברתי. שיתפתי בסיפור חיי, בעוצמות ובקשיים, וקיבלתי תגובות נרגשות. הבנתי באותו ערב כמה הדרך שלי משמעותית, לא רק לי אלא לעוד רבות.
בחיים הפרטיים טוויתי יחסים איתנים עם נמרוד בוגר, רגיש ונדיב. המשכנו לטייל בארץ, לשוחח על העתיד ולמצוא רגעי משפחתיות וחום. למדתי: אהבה, משפחה ונתינה הם לב הדברים החשובים.
לימים התחלתי בכתיבה כדי להותיר זיכרון ספרונים ומאמרים שתכליתם לעודד נשים בזמנים מאתגרים. דבריי מצאו מקום בלב הקוראות ולימדו אותי שלהתמדה וכוח רצון יש השפעה עצומה.
המסקנה שלי מכל הדרך: כל חוויה היא אבן דרך לצמיחה, לתקווה ולאהבה. צריך להחשיב כל שלב ולזכור שתמיד יש תקווה לשינוי שממלא את החיים במשמעות.
כך, המסע שלי מורכב מהתגברות, התחדשות ופתיחות להפתעות. אני מודה לכל קושי כי בזכותם צמחתי. הדרך עוד ארוכה והיא מלאה באופקים חדשים, מפגשים והזדמנויות. למדתי פשוט לחיות כאן ועכשיו, ולהאמין בטוב שעוד יגיע.
