אני ותומר עברנו יחד לא פחות משתים-עשרה שנה. לא שהיה לנו משכנתה חלילה, למה להתחייב כשאפשר להסתפק מאזדה 3, עבודה מסודרת לשנינו וילד אחד בכיתה ה’, קוראים לו יותם. כלפי חוץ היינו פשוט ברושור של משפחתיות ישראלית שבת אצל ההורים, מדיח חצי ריק כל ערב, ומריבות על הווייז בבוקר.
כל השנים דמיינתי שמפתח לאושר זוגי מסתתר ממש בדברים הקטנים: קוסקוס חם בצהריים, חולצות מגוהצות בארון לפי צבעים, וסדר פסח אצל svamingתשובה בחולון, לא משנה מה קורה. האמנתי בכל ליבי שגיבוי זה ההגדרה הכי ישראלית לאישה טובה. אבל מסתבר שלתומר, כמו להרבה גברים תל אביבים קצת עייפים, היו רעיונות אחרים לגמרי.
ערב אחד תומר נכנס הביתה כולו מבולבל. התעלם מהשניצלים שחיכו על הצלחת, הסתובב בבית הלוך חזור, החליף את מיקומן של כמה נעליים והסתכל על הקירות כאילו מגלה אותם מחדש. ואז התיישב מולי, בולע רוק, ואומר בלי להסתכל לי בעיניים:
״דנה, נשבר לי. בית, עבודה, שיעורי בית של יותם, הסדרות שאת אוהבת בלילה. הכול רוטינה, הכול אותו דבר. אני בן שלושים ותשע ומרגיש רטרו של עצמי.״
נשארתי קפואה עם מגבת המטבח ביד. ״מה זה אומר, תומר? חסר לך משהו?״
״אני מחפש משהו אחר,״ השיב. ״בא לי אקשן, שקט, לא יודע מי אני בתוך כל זה. אני רוצה להיות קצת לבד.״
״אתה… רוצה להתגרש?״ מלמלתי.
״לא, לא בדיוק. סוג של הפסקה. קצת מרווח נשימה. אני אצל גידי ברמת גן חודש, הוא בכל מקרה בשליחות בבוסטון. אני אקום מתי שבא לי, אוכל מלאוח למיטה, אשחק פלייסטיישן בערב. דנה, רק אל תלחצי עליי. אם תתחילי לעשות דרמה, זה יגמר באמת.״
ולמחרת, טס החוצה עם תיק אדידס, נתן לי נשיקה יבשה על הלחי והבטיח לראות את יותם בשבת. את השבוע הראשון ביליתי בסאגה של חרדות. בכיתי בלילה, חשבתי מה עשיתי לא בסדר, תהיתי אם העליתי שני קילו או נהייתי משעממת. חיכיתי לטלפון שלו כמו שבני ישראל חיכו למים במדבר. הוא דווקא התקשר, אבל לא הרבה. סיפר איך שתה בירה עם החבר’ה, ישן בצהריים בשישי ופרגן לעצמו פלאפל בשוק התקווה.
״סתם, דנה, תשמרי על עצמך,״ הוא היה אומר לי בטון של קשר לעולם האמיתי. ״אני עוד לא יודע אם אני חוזר. צריך עוד זמן.״
אבל משהו השתנה בשבוע השני. לכביסה פתאום היה הרבה יותר מקום כי בלי החולצות הספורט של תומר, יש פחות משימות. הקוסקוס הספיק לי וליותם ליומיים, ולא מצאתי את עצמי מהבהבת ליד הסירים כל ערב לשעתיים. הבית נהיה מסודר כמו במבצע “סבתא נג’יה בדרך” בלי גרביים זרוקות, בלי שובל של פיצוחים על הספה, בלי שיפוצים ברמקולים של הטלוויזיה. בערב, אחרי שיותם נרדם, שתיתי תה נענע, ראיתי עונה שלמה של ״שטיסל״ בשקט. פתאום אף אחד לא העיר לי על הפיג’מה, ואף אחד לא עשה פרצוף על הקוסקוס.
ובסוף השבוע השלישי שמחתי שבכלל לא הרגשתי געגוע. להפך, רק המחשבה שיחזור ויכסה עליי את כל הספה שוב עם ה”יותר מדי” שלו, עשתה לי לחץ בחזה. בעצם, הבנתי שתומר בכלל לא נסתבך עם הנישואים, אלא פשוט חיפש תכנות מחדש שאף פעם לא נתמך בווינדוס המשפחתי שלנו.
בערב שישי קיבלתי ממנו טלפון:
״היי דנוש! חשבתי לקפוץ לאיזה סופש, בא לי מרק עוף שלך. אחרי זה אחזור אל גידי, עוד לא סיימתי עם עצמי.״
איזה נס, הוא מצא בייביסיטר לאגו שלו, אמרתי לעצמי על השפיות הקלה שצצה לי.
״לא תגיע,״ עניתי בשקט.
״מה זאת אומרת?״
״ממש ככה. החלטתי.״
בשבת קמתי מוקדם, שלפתי את השקיות הכחולות מהתל אביבים, ארזתי לו את המעיל לדצמבר, הקרוקס, הילקוט מאילת, הדגים הקפואים שהוא שומר למנגל, ואפילו את סלסלת הגרביים שהוא לא תיקן שנתיים. הזמנתי מונית משלוחים, הכול נשלח עד הדלת של גידי. קיבלתי טלפון מהשליח שאמר ששום תומר לא בבית, אז השארתי לו הודעה בוואטסאפ:
״תומר, אתה רצית חופש? בכיף. כל הדברים מחכים ליד הדלת שלך. אל תטריד, לא בשבת ולא עוד חודש. גיליתי שגם אני די נהנית לחיות לבד. להתראות.״
אחר כך הוא התחיל להטריף לי את הנייד. עמד ימים שלמים מתחת לבית, כתב הודעות על זה שזו הייתה רק בדיחה, תהליך, מבחן ליחסים. אבל אני? פשוט לא פתחתי. פתאום גיליתי שהכי כיף בחיים זה שקט בלי שגרת ה”בואי, דנה, תראי איזה מבצע מצאתי למזגן” או פרצופים על הצלחת. אין לי כוח לחזור להיות הגרסה הדוממת של אשתי של תומר.
בסופו של דבר הבנתי שה”פאוזה” בכלל לא בשביל לנשום, אלא בדיקה אם אשבר, אהיה תלויה, אתפרק. אבל שכח שהוא לא יכול לפרק סדר, כי הוא ממילא אף פעם לא בנה אותו. והריאות שלי פתאום התמלאו באוויר.
ככה הסיפור נגמר: לא הייתי מוכנה להיות הבינלאומית הזמינה על פי הצורך, לא בעסקת “שניים במחיר אחד”. סגרתי את המעגל באריזה מכובדת, שלחתי את תומר לאתגר את עצמו בדירה שכורה בלי קוסקוס. הוא יכול להמשיך לחפש את ה”עצמי” שלו אני כבר מצאתי את השקט. והכי חשוב? לא איבדתי את הכבוד שלי.
אז מה איתכם? אם בן הזוג שלכם היה מבקש “בדיקת רגשות” במיני פגרה הייתם מחכים לו כמו בסיפור יציאת מצרים, או ששולחים אותו לאפסן את הבעיות בדירה של גידי?
