הכלה החדשה

הדסה לוי הניחה על השולחן הערוך בקפידה מגש ענק עם ברווז צלוי ולקחה נשימה עמוקה. בכל רגע הבנים והכלות שלהם ייכנסו הביתה.
לא מזמן התחתן הצעיר ביניהם, חתונה צנועה ואינטימית. ככה זה היום, הדור הצעיר מעדיף כך. היא, אם זה היה תלוי בה, הייתה עושה שמח גדול. גם היא ובעלה הלכו בזמנו רק ברבנות, בלי אירוע מפואר, והטבעות קנו רק אחרי שנהשתי טבעות דקות מזהב. לילדים רצתה חגיגה אמיתית, אבל זה מה שהם בחרו.
“היא רק קצת יותר מדי מטופחת בעיניי,” הודתה הדסה פעם בפני חברה. אבל החלטתה לדבר עם הכלה הודיה כבר התקבלה.
הודיה בכלל בחורה טובה, מלאת חן. משפיעה מאד לטובה על הבן שלה, גיל. עזרה לו למצוא עבודה מעולה ותומכת בו להתקדם מקצועית. עד גיל שלושים הוא לא השקיע בכלום, הכל היה מוכן עבורו, והדסה כבר התחילה לדאוג. למזלה, הכל השתפר.
דווקא הודיהחסרון אחד היא פשוט פיינשמקרית מדי. מסתובבת במכוני יופי, תספורות, צבעים, עיסויים, מניקור וכל הסיפור. הולך על זה ים כסף. ובשביל אשה נשואהשמשפחה היא המרכזזה ממש לא לעניין.
מה יקרה כשיהיו ילדים? במקום לקנות נעליים לבן היא תלך למניקור? הדסה אף פעם לא ראתה בעין יפה נשים כאלו. היא תמיד דאגה לאחרים ונזכרה בעצמה אחרונה. במיוחד מאז שבעלה נפטר, והבנים, למרות שהיו כבר בגיל, המשיכו להזדקק לה.
רחש פעמון הדלת קטע את מחשבותיההצעירים הגיעו. הודיה נכנסה לסלון קורנת. התסרוקת כאילו יצאה הרגע מספר עיצוב, ידיים מטופחות עד לפרט האחרון, כמעט בלי איפור בזכות קוסמטיקאית טובה.
– הודיה, כמה את יפה! התפעלה הדסה בכנות, אבל לא הצליחה להסתיר רמז לאי נחת. יפה, זה בגד חדש, נכון?
– כן, אתמול קניתי, חייכה הודיה. קיבלתי בונוס יפה בעבודה.
– צריך לשים את הכסף בצד לא יכלה הדסה להמנע מלתת טיפ. כל בונוס, הכנסה נוספתמתנות, צריך לשמור ליום שחור. תאמיני לי, זה עוזר!
הודיה שתקה. היא חיבבה את הדסהאשה פשוטה שנתנה את כל כולה למשפחה. אבל בתוך תוכה האמינה שיום שחור מגיע בדיוק לאנשים שמחכים כל הזמן ליום שחור.
הערב זרם בנעימים, אבל הדסה ניסתה כמה פעמים לרמוז על הנושא הכספי. הודיה הבינה שהביקורת מופנית אליה.
– הדסה, היית אצל מניקור לאחרונה? שאלה בסבלנות.
– אני… היססה הדסה. אף פעם. בבית עושה משהו, להחזיק את הידיים נקיות, לא צריך יותר.
אף אחד אחר לא שם לב לדו-שיח הזה. אבל כלבבה של הודיה היא כאבה על הדסהלגדל שני בנים שמסתדרים כלכלית ועדיין לקמוץ בכל הוצאה אישית!
– גיל, אמא שלך בכלל עושה משהו בשביל עצמה? שאלה בדרך הביתה את בעלה.
– לא ממש. מבשלת, תראי איזה שולחן הכינה. רואה טלוויזיה. נפגשת עם השכנות. למה?
– כי זה פשוט לא הוגן. אולי פעם תלך איתה לסרט, תיאטרון, מסעדה…
– מה פתאום, זה לא מעניין אותה.
הודיה השתתקה. תוך כדי השוואה לאמא שלה שהייתה מתפנקת כשאפשרתספורת חדשה, שמלה אלגנטית, ומינוי לתיאטרון העירוני.
הודיה החליטה שזה הזמן שאמא של גיל תתחיל להנות מהחיים, לא לחכות לנכדים ברקע הטלוויזיה.
אחרי יומיים התקשרה להציע להדסה לצאת לסיבוב בעיר, לקפה, וגם לקפוץ איתה למכון יופי הודיה עצמה תכננה תור לקוסמטיקאית והזמינה את חמותה לאיזו פינוק לבחירתה.
– מה פתאום, נבהלה הדסה, אני אחכה לך בלובי או בחוץ אם את חייבת.
– למה לחכות? בשעה הזו אפשר לעשות משהו בשביל עצמך. אני מזמינה אותך למניקור ולעיסוי ידיים.
בכבדות התרצתה הדסה. הודיה התקשרה מראש למכון המוכּר שלה והסבירה את העניין.
– בנות, תעשו עבורה הכי חמש כוכבים. תציעו בעדינות גם פדיקור, מסכה, מה שיש. עליה אני משלמת מראש, שלא תדאג. אם תשאל על מחיר תגידו שהכל כבר סגור, רק להנות. אולי תרוויחו לקוחה קבועה.
ביום המיועד, הודיה הגיעה עם הדסה שחיפשה דרך לחמוק מהעניין.
– רק חצי שעה, נכון? כמה זה עולה? מי צריך?
כשהדסה נכנסה עם אחת המטפלות, הודיה התיישבה בלובי עם הטלפון. לא תכננה להקדיש לעצמה הפעם.
אחרי שעתיים יצאה הדסה עם חיוך ענק, רעננה ומתחדשת. הצוות עשה עבודה מדהימה.
– הודיה, עשו לי כל כך הרבה… גם קפה, גם תה צמחים. כולם כאלה נחמדים! כמה זה בכלל עלה? זה בטח המון!
– יש לנו מבצע היום, התערבה פקידת הקבלה. הבאת חברה, הכל עלינו, לא צריך לשלם אגורה.
השתיים הלכו לקפה קרוב. הדסה שתתה קפוצ’ינו ונשענה בסיפוק.
– אולי תבואי איתי לפינוק כזה לפעמים? הציעה הודיה. ללקוחות קבועות יש תמיד מבצעים.
– מאוד נהניתי, הודתה הדסה. אפילו לא ידעתי עד כמה זה טוב.
– היית צריכה לנסות מזמן!
– פעם… היו ילדים קטנים, אבי עליו השלום לא אהב בזבוזים… אחר כך כבר לא היה בשביל מה.
– ועכשיו כן בשבילי! שלא יהיה משעמם לבד.
– טוב, בשבילך לפעמים, למה לא…
וככה זה הפך להרגל חמותי התחילה לפנק את עצמה יחד איתי. הודיה, בעדינותה ותבונתה, גם רעננה לה את המלתחה, כמובן שכל פעם סיפרה להדסה מחיר נמוך בהרבה מהאמיתי.
שיכנעה את גיל להזמין את אמו למסעדה. אחר כך יצאנו כולנו יחד גם לקולנוע. ובחנוכה קנתה לה מנוי לתיאטרון.
– את פשוט חזרת לצעירותך! החמיאו השכנות להדסה.
– כשהצעירות מושכות, הולכים אחריהן, ענתה בצניעות.
באמת, עכשיו, כשהיא בפנסיה, הדסה, אמא לשני בנים בוגרים, פתאום מרגישה שנעורים אפשר להתחיל גם בגיל שישים.