Precision Care Studio
HE
אני אחות בכירה במחלקה הגריאטרית של בית חולים בבאר שבע, ושנים ראיתי המון סיפורים. חלק נמחקים מהזיכרון כבר למחרת. אבל סיפור אחד נשאר אצלי, ולא נותן מנוח.
HE
מושב 7A, ז'קט אדום, מעיל פרווה על הברכיים — ככה ראיתי אותה לראשונה, עוד לפני שעלינו למטוס. אני עובדת כדיילת בטיסות פנים בארץ כבר תשע שנים, בעיקר קו
HE
— זה מה שיש לאכול? — אורית נעמדה מעל הסיר ולא הסתירה את הפרצוף. על הכיריים התבשל מרק עדשים ירקני, פשוט, בלי שום דבר מיוחד. לידו קערת פתיתים קרים וצלחת כרוב מבושל.
HE
אני עובד בהגשה כבר שבע שנים, וברוב החתונות אני בקושי זוכר את הפרצופים של האורחים. אבל את החתונה הזאת, באולם "גני הכרמל" שבחיפה, אני לא אשכח כל עוד אני חי.
HE
רועי בן־עמי לא ידע את שמה, ולזה היה אמור להיות הסימן הראשון שמשהו בחייו נשבר. שלושה חודשים אחרי שליאת מתה בלידה, כשהביאה לעולם את שני התאומים שלהם, רועי
HE
מירב ידעה לספור. היא ספרה את הלילות שבהם אורי "נשאר באילת לעבוד", את החיובים בכרטיס האשראי שלא התאימו לשום פרויקט, ואת שלוש הפעמים שבהן הוא יצא
HE
בשעה שש בבוקר, כשהעיר עוד ישנה והשמיים מעל הכרמל מקבלים גוון ורוד-כתום, נעמי כהן עומדת במטבח הקטן שלה בחיפה ומכינה קפה בסיר הישן שהיה של אמה. לא סיר חשמלי מודרני –
HE
אני יובל, בן חמישים ושתיים, אורטופד במרפאה פרטית בירושלים. אחות שהעבירה אליי מטופל אמרה פעם — "אתה כמו רהיט פה, יובל, אף אחד לא שם לב אליך עד שנשברים"
HE
אני מפעילה את מכשיר האולטרסאונד כבר תשע שנים במרפאה פרטית ברחוב אבן גבירול, תל אביב. שמי לא חשוב לסיפור הזה — חשוב מה שראיתי ביום שלישי אחד בסוף אוגוסט
HE
לקחתי הביתה כלבה בת אחת־עשרה בשם קפה. לא תכננתי לקחת אף אחד. הגעתי למקלט "בית לחיות" ברחוב הירקון בפתח תקווה בתור מתנדבת –