לא הכרתי את התיאוריה של הכיסא בזמן שהייתי איתו. אז רק הרגשתי עייפות. לא עייפות פיזית עייפות רגשית. הייתי מתעורר בכל יום עם התחושה שאני צריך “
הכרתי אותו בתיכון בתל אביב. היינו בני 15 בלבד, ואחרי כמה חודשים הפכנו לזוג. בשנה הלפני אחרונה ללימודים הצטרפה כיתה חדשה, בחורה בשם תמר. בסוף השנה, מתוך
יומן, 15 במרץ, תל אביב לא הכרתי את “התיאוריה של הכסא” כשהייתי איתו. אז פשוט הרגשתי מותשת. לא עייפות גופנית אלא עייפות רגשית.
Déjà vu Ella esperaba cartas. Siempre. Desde niña, toda la vida. Cambió de casas. Los árboles del barrio parecían encogerse, la gente alejarse, el ansia
הכרתי אותו בתיכון בתל אביב, שנינו היינו בני חמש עשרה, ותוך כמה חודשים כבר היינו זוג צעירי העיר עם עיניים נוצצות ותקוות אינסופיות. לקראת תחילת השנה לפני
הכרתי אותו בתיכון בירושלים. שנינו היינו בני 15, ולאחר כמה חודשים הפכנו לזוג. בשנה הלפני-אחרונה ללימודים הצטרפה לכיתה שלנו נערה חדשה בשם נועה.
אליאור, אתה שומע את עצמך? כלומר, בגיל ארבעים אני צריכה להיכנס שוב להריון, רק כדי לתקן טעויות של צעירותך? ולמה שאני אשלם על זה שדווקא המוסך שלך היה יותר
¿¡PARA QUÉ LO SALVASTE!? ¡SI ES UN VEGETAL! ¡AHORA VAS A PASARTE LA VIDA CAMBIÁNDOLE PAÑALES, Y YO SOY JOVEN, NECESITO UN HOMBRE! Gritaba la novia en la UCI.
יאיר, אתה שומע את עצמך? מה, עכשיו אני אמורה להסתובב עם בטן בגיל ארבעים כדי לתקן טעויות של הנעורים שלך? ולמה שדווקא אני אשלם על זה שלך היה עדיף לבלות במוסך
Hace dos años me ocurrió algo que aún hoy me cuesta olvidar. Estaba terminando una asignación laboral en Valladolid y pronto regresaría a mi casa, en Soria.