יומן יום רביעי, 14 ביוני “בחורה, תושיבי את הילד שלך על הברכיים,” גערה בי אשה גדולה בגיל חמישים בערך, בקול תקיף. אגב, שילמתי 320 ש”
¿Buscabas esto? le tendió la carta. Nicolás palideció. Clara, tú no creas Lo de Sergio Es que ¿Qué es lo que no debo pensar, Nicolás? ¿Que la madre de
הייתי אצל תמר בבית, כשפתאום הופיע אביה. הוא נכנס עם שקיות של מצרכים ומצא אותנו יושבים בסלון. מיד ראיתי איך הבעת פניו משתנה והוא הראה שלא ממש שמח שאני שם.
“Young woman, put your child on your knees,” barked a hefty woman in her late fifties at me. As a side note, I had bought my son a seat on
הייתי אצל רותם בבית כשהגיע אבא שלה. נכנס בסערה עם כמה שקיות מזון מהשוק והמציא אותנו משתזבים על הספה בסלון. מייד הרים גבה, כאילו ראה רוחות, והתחיל להפגין
Nos fuimos a una residencia Que no, Lucía, ni se te ocurra mencionarlo otra vez exclamó con fuerza Fermina López, apartando de sí el plato de gachas de avena.
יומן, יום חמישי: בצפון הכנרת, טיילתי הבוקר עם המחליקים שלי על הקרח. באמצע ההקפה שמעתי קולות חיתוך מהקרח, הסתכלתי וגיליתי שלוש צביות תקועות, מנסות להיחלץ
הייתי אצל ענת בבית, כשפתאום נכנס אבא שלה עם שקיות מהסופר. מצא אותנו יושבים בסלון, והאף שלו התרומם כאילו הריח ג’חנון לא מוצלח, ואז התחיל להפגין את
בתיעוד, תומר מחליק סביב האגם כשהוא שם לב לשלוש צבאים שמתקשות לצאת מהקרח. המחליק הנחוש במהרה שולף את הקרס לקרח שלו ומתחיל לעזור לשחרר אותם.
Life Lessons
היום אני כותב ביומן על משהו שקרה לי לאחרונה, משהו שהזיז לי את הקרקע מתחת לרגליים וגרם לי לחשוב על כל מה שידעתי על אמון.פתחתי את המספרה שלי שיערה לשיערה