Life Lessons
יומני, 31 בדצמברהשנה רציתי באמת להרגיש את ערבי החג, לא סתם לסמן וי.עמוס ואני סוף סוף סיימנו את השיפוץ בדירה חלום שחסכנו עבורו שנים וההכנסות התחילו להתייצב.
19 במאי היום הייתה עוד אחת מהערבים האלו. עמדתי במטבח, מחזיקה מטלית ביד, מנקה את המחבת ומקווה שתהיה ארוחת ערב רגועה. כנראה שסתם התקשיתי ללמוד מהעבר.
Meira, חכי רגע. היא הסתובבה לעבר הקול. כבר ידעה שאלון שוב מחכה לה בכניסה לבית. “אתה שוב פה? לא נמאס לך? אתה עומד כאן כל יום מאז שאני זוכרת את עצמי!”
Life Lessons
תקשיב, אני חייבת לשתף אותך במשהו שעברתי.בכיתי הרבה.לא בשקט, לא בשליטה בכי אמיתי, כזה שבא אחרי תקופה ארוכה שבה התאפקתי ולא הרשיתי לעצמי להרגיש.
נו רועי, בבקשה! אני באמת לא יודעת מה לעשות, המים נוזלים, עוד רגע אני מציפה את כל הבניין, ואתה הרי מכיר את הדיירת מלמטה, היא תטרוף אותי! הידיים שלי רועדות
תקשיבי, אני חייבת לשפוך לך משהו מהלב. מאז שהייתי ילדה תמיד הסתקרנתי לדעת מי זה אבא שלי. גדלתי בפנימיה, וחוסר הנוכחות שלו בבית כבר הפך אצלי לעניין שגרתי
מתנת הגורל יונתן הגיע לבית אמו בשעה מאוחרת. היא לא הופתעה. בנה תמיד היה בעל הרגלים בלתי צפויים. מאז הגירושין יונתן חי לבדו, ובנו, מישי שלו, גר עם האם. ”
Life Lessons
בכיתי הרבה זמן.לא בשקט, לא באיפוק אלא כמו שבוכה מי שהחזיק יותר מדי זמן בתוך עצמו.הדמעות נשרו על השולחן, בצלחת, על הידיים שלי.ניסיתי להתנצל, לְהגִיד משהו
סוד ביישוב קטן בארץ, אחד כזה שעדיין שומרים בו על מנהגים ישנים, חיה ילדה בשם תמה. יום אחד, אמא שלה שהייתה מחוברת לכל מיני אמונות ומיסטיקה לקחה אותה איתה
Me sentía abrumadoramente avergonzada por la mancha de salsa que se había colado bajo las uñas de mi novio durante aquel carísimo brunch de domingo…