Jeg mindes, hvordan jeg for længe siden leverede nøglerne til min lejlighed til Mikkel Sørensen, og så forstod Rigmor, at hendes egen lille bastion var ved at falde.
הדלת נפתחה ונמצאתי מול אישה צעירה ובוכה, לבושה במעיל מקומט שכמעט נמס כקרח בקיץ. ידיה רעדו כאילו חיברו קו חשמלי בלתי נראה. בוקר טוב אני הכלה של בנו של האישה.
Jeg havde kørt bilen i næsten tre timer, og vejen lå tom og mudret. I november bliver det tidligt mørkt her i Jylland, så jeg skyndte mig for at nå hjem
המצב הרוחני של יוסף כהן נפל ברגע שהוא חנה את הרכב ועלה למזדרלת הבניין. הבית קיבל אותו בחיבוק של תחזית: נעלי בית שלקח איתו, ריח של ארוחת ערב מרעננת, ניקיון
כאשר דוד העביר לה את המפתחות לדירתו, רוןהבין: «הבסטיליה נפתחה». אף אחד לא חיכה לאוסקר כמו שמקווה לארוך, אבל אורית חיכתה לדוד שלה, ובנוסף עם חצר משלה.
Kære dagbog, Mit navn er Vagn Sørensen, og jeg har i fem år i træk været tvunget til at søge arbejde i udlandet for at holde familien i live.
Min mand, Lars, har de sidste fem år været på udstationsrejser. Først som lastbilchauffør i Tyskland, så som bygningsarbejder i Polen. Han tog af sted
בעלי יוסי כבר חמש שנים ברצף יוצא לעבוד בחו”ל. פעם היה קבלן משאיות בברלין, פעמיים אחרות היה קבלן תיקונים בוורשה. הוא הלך לשם רק בשביל הכסף רצינו לשמור
Jeg mindes dengang jeg som 43årig mand stod i en café på Nørrebro og hørte den 24årige Freja stille mig spørgsmålet, som om den var en fast pris på en
בעלי דניאל כבר חמש שנים ברצף עובד בחו”ל. פעם הוא היה נהג משאית בגרמניה, ופעם אחרת נגרר למלאכת שיפוצים בפולין. הוא הלך לשם רק בשביל הכסף.