השכנה שלנו, תמר קפלן, החליטה שהיא יכולה לבקש מכל דבר! עכשיו היא רק רוצה לעבור לגור איתי. אני צריכה עצה של מישהו מבחוץ. המצב הוא כך: הילד שלי, נועם, חבר
הבוקר, לפני שהשעון הצפצף בטלפון האישי הישן, קם שמעון פטרוז, עדיין לפני שהמסך האדום הציג את השעה. הוא נעמיד את השעון למצב שבע, לא מתוך צורך אלא מתוך רוטינה
תחשוב לפני שאתה מדבר! זה בעצם אחיך! וכך קיבל אורן מכה קלה מהחםשלו. הכאב היה קטן, אבל המילים כואבות. אמו, נעמה, נענעה בראש באכזבה: גם אתה היית קטן ופשוט
– כן, קח אותו כבר סופסוף! למה כל הטקסים האלה? קראה מִירִית בקול מרוגז. – שכחתי לשאול מה בדיוק צריך לעשות! חזר ניר באותו הטון. –
– כן, קח אותו כבר סופסוף! למה כל הטקסים האלה? קראה מִירִית בקול מרוגז. – שכחתי לשאול מה בדיוק צריך לעשות! חזר ניר באותו הטון. –
בפעם השנייה שהייתי בהריון, נשמע צלצול של פעמון הבית. בחזית הדלת עמדה בחורה עם תינוק. לא יכולתי לעצמי לחשוב שמצב כזה יקרה לי. נחשף לי שאני לא ידעה מי באמת
האם תמיד הייתה לי הרגשה שמירה על הצד של האמא? רות, אימי, תמיד לקחה את דן, בעלה השני, לצד הימין שלה. יום אחד, אחרי שהכאב הצטבר עד שהפך לחומה בלתי נבנית
זה חובתך לשלם לי, כי אבא שלי כבר עשה זאת. לי יש כל זכות לכך! אורלי החליטה לרכוש גרבייםהיא באמת חייבת אותן. האם תשמש את כספי אבא, שנועד לי, כדי לממן את כל ההוצאות?
האישה יושבת על המושב האחורי ומבינה שהבן שלה לא יוכל להיכנס לתוכו. אנחנו, רחל ויוסי, עם שני הילדים שלנו, יצאנו לחופשה באיטליה. יום אחד קרתה לנו סיטואציה לא נעימה.
¡Almudena, saca los pendientes ya! espetó la suegra, con la voz que solo ella sabe ponerle un tono de orden. Los de la boda, los que yo te regalé.