יותם עובד בכביש הרכבות, והקולגות שלו כמעט ולא מדברים איתו. הוא נהג מקצועי, אחראי, אבל מרחיק עצמו מהחברה. אף אחד לא רוצה לשתף איתו משמרת, והוא מרוצה מכך.
בחדר הממתנה של בית החולים שערי פתוחה, רואה את החולה המושלך, ברגע של חוסר משקל הוא רק צל של קופסה. בחוץ פברואר, אבל השמיים מכוסים בעננים של ברזל שמזעזעים
¡Si solo me preguntas por la comida, será mejor que no me vuelvas a llamar! Tengo asuntos más importantes que hablar de qué hay para cenar, ¿entendido, madre?
שמע, שניים שלושים לפני היו לי יובל, חיים שלמים: בית בקיבוץ, אשתי תמר, תכניות לעתיד, תקוות. פתאום הכל נעלם. לא מצליח לשכוח את הכאב של האבדן, ואם אפשר היה
Sin mirar a su hijo, deja el cochecito junto al garaje y se va a descansar. Aroa, jadeando y mirando a su alrededor, se detiene. Ni siquiera ha mirado a su hijo;
יומן, 12 במרץ היום ביקשתי מאבי, אברהם כהן, אם אפשר להישאר אצליו כמה חודשים. הוא השיב בקצרה: “לא”. ההורים שלי התגרשו לפני עשר שנים.
Cuando regresé del viaje, encontré mis cosas tiradas sobre el césped con una nota que decía: Si quieres quedarte, vive en el sótano. Me llamo Begoña García
שלום, לשעבר שלי! אולי אף פעם לא תפתח את המכתב הזה, ואין צורך לנסות. הכל כבר נאמר מזמן, והזמן משנה את הפרספקטיבה, כאילו מציץ דרך עדשות חדשות על זיכרונות נעורים.
Hace once años, cuando su madre descubrió que su bebé había nacido con una discapacidad, redactó una carta de exclusión. Ese documento lo vio Santi Gómez
La fea ¡Vómito! ¡Golpe seco! Oscuridad Oscuridad Al fin la penumbra empezó a disiparse y se oyó una voz: Señora Carmen, soy el socorrista, hay algo que