היום, אחרי שנים של שתיקה, כתתי לי במחשבותיי. ממחרת ילדותי, אמא מרי גדלה אותי לבד. מאז שהייתי ילדה קטנה, הרגשתי שאין לי אהבה של אמא, כאילו כל חום הלב נעלם ברוח.
¿Tal vez ya ha llegado el momento de que conozca a tu hijo? dejé la taza de café sobre la mesa y miré a Almudena. Ella quedó paralizada, como si mis palabras
לא מאמינה. כמו לפני עשרים שנה, אני ומך מתהלים ברקוד של ואלס מסתובבים בחלום. אתה זוכר את המפגש האחרון שלנו? היה תערוכת סיום שנה בחולון, כולם ריקדו ואלמנטים
מצטערת, אמא, לא יכולתי להותיר אותם שם, אמר לי יוסי, בן שש-עשרה, כשהוא נכנס הביתה עם שני תינוקות זהים בידיו. כשפתאום נפתח דלת הכניסה ויוסי נכנס עם שני תינוקות
Sabes, Bego, últimamente tengo muy pocos clientes dije, limpiándome la nariz con el dorso de la mano mientras me recostaba en el respaldo del sillón del
No, Almudena. Tú ya tuviste tu bebé, ahora ocupaos de Andrés vosotros mismos espetó tajantemente la suegra. Yo ya no tengo fuerzas para lidiar con niños.
שמי צ׳רלי. אני לברדור, זכר חמוד שהזדקף בחיוך לכל מי שפוגש בי. לפעמים, כשמתקלקלים הדברים, אני נאלץ לנשוך שומרים על הגב! יש לי גם בעלתבית, שאני אוהב עד אין
היום החלטתי לכתוב ליומן, לבדוק את הדרך שבה החיים שלי עברו, ולזכור כמה מסובך היה המסע מאז שהייתי ילדה בכפר הקטן של מעלה צמחיה. אמא ואבא תמיד אמרו לי: «אם
¡Rodrigo, tenemos una niña de 3500! exclama Almudena con alegría al teléfono. Yo estoy bajo las ventanas del Hospital Universitario La Paz, agitando la
Almudena miró a María con serenidad. No había rabia ni miedo en sus ojos, sólo una calma cortante, como el filo de un espejo recién pulido.