Life Lessons
הדמיון שלפניי פותח שערים על חווה ישנה בשדה דקל, שם קירות הלבנה נמסרים לי כאילו הם נושמים. באותו ערב, כשבתי הקטנה, אורלי, דוחפת אותי אל קיר המטבח הרטוב
Recuerdo, como si fuera ayer, los cuarenta años que compartí con mi esposo, Ignacio, un hombre de sesenta y tres años. Juntos criamos a nuestros hijos
החברה של בני, לירז, פתחה את הדלת של הדירה שלנו בתל אביב והזכירה לי: אנחנו מזמינים אותך רק מרחם, אז אל תישארי זמן ארוך ולא תתערבבי. חייכתי ויצאתי בשקט.
La sentencia familiar la dictó la hermana mayor, Crisanta. Nunca se casó, pues su carácter ácido y sus imposiciones la mantuvieron soltera hasta los treinta
28 de febrero Hoy vuelvo a escribir mi día, como quien intenta darle sentido a los fragmentos que se me escapan entre los recuerdos y la realidad.
קפצתי מהשולחן כששמתי לב שכלת בן-חתני זורקת מזוודה עור חומה אל המים של אגמון קנרת וקוראת ברעש קלה שהולך ונוחש. ״בבקשה, אל תיהיי מה שאת חושבת שאני חושב שהיא״
La sala de partos del Hospital Universitario La Paz rebosaba de gente, algo inusual para una entrega que, según todos los indicadores, transcurría con
המשפחה הגדולה אמא, אבא שוב לקח כסף רונית זזה אל הארון, מוצאת בין הבגדים כמה שטרות, סופרת. שני מאיות של שקלים חסרות! נראה סכום קטן, אבל זה מה שהיא מקציצה למכור עצים.
Yo les relato la vida de María, una huérfana que quedó sola a los cinco años. Su madre cayó enferma y falleció; poco después el padre la perdió también.
דוד, דוד, בקש, תמר שוב בוכה! דוד מרגיש איך הקטן אלי מושך לו על שרוול החולצה, אבל הוא פשוט לא מצליח לפתוח את העיניים. הוא רוצה לישון כל כך שהייתי רוצה לצעוק