Life Lessons
ביום שבת שמעתי לראשונה את היללה. חזרתי ממשמרת לילה, וכבר מהרכב נשמע קול מתמשך, עצוב, כזה ששיערות קופאות. עצרתי ליד הבית, הקשבתי. היללה באה מכיוון החצר שלנו.
מיכל שמעה לראשונה את היללת הכלב בשבת, כשחזרה ממשמרת לילה. יללה ארוכה, עצובה – שערה סמרה על עורה. עצרה את המכונית ליד הבית, הציתה אוזניה.
דורון חזר מהציד זועם כמו צרעה בצנצנת. את המגפיים זרק ליד הדלת – אחד ימינה, אחד שמאלה. את הז’קט השליך על הקולב, החטיא, אפילו לא טרח להרים.
Kjeld kom hjem fra jagt – sur som en hveps i et glas. Støvlerne smed han ved døren, den ene til venstre, den anden til højre. Jakken kastede han mod knagen
Tove stod midt i stuen, som om hun var kommet for at inspicere arbejdet, ikke for at besøge sin egen søn. Kasper holdt stadig den sovende Naja på armen
—’Har du født en datter i stedet for en søn, så må du rømme lejligheden,’ erklærede svigermoderen. Manden stillede sig ved sin kones side og
אלי חזר מהציד כועס כמו צרעה בצנצנת. הוא זרק את המגפיים בפתח – אחד ימינה, אחד שמאלה. את המעיל השליך לעבר הקולב, החטיא, אפילו לא טרח להרים אותו.
גידי חזר מהציד כועס כמו צרעה בצנצנת. זרק את המגפיים בכניסה – אחד ימינה, אחד שמאלה. העיף את הג’קט על הקולב, החטיא, אפילו לא התכופף להרים.
– יואב, אתה רוצה תה? – קראה מהמטבח השכנה שרה. היא נהגה לבוא אליו תדיר – מביאה מאפים, לפעמים קציצות. אמרה: “אתה לבד, כמו אצבע. צריך לאכול.”
– Viktor, vil du have te? – kaldte naboens Inger fra køkkenet. Hun kom tit forbi – nogle gange med boller, andre gange med suppe. Hun sagde: »Du er jo