Life Lessons
Life Lessons
יומן אישי גבולות הסבלנות מה אתה כל כך כבוי, נדב? רבת עם שירה? עקץ תומר בחיוך, תוך כדי מבט חוקר על פני החבר שלו. עזוב, נשים, אתה יודע, יום אחד כועסות, יום למחרת מחבקות.
Life Lessons
קרוב משפחה של הלילה ומחיר השלווה – רק לא שוב, – לחשתי לעצמי, מביט בקערת הכיור המלאה במים וסבון. המחוגים בשעון הקיר מטבח עמדו בעקשנות על “
Life Lessons
גרביים יא, מתוק שלי! נשמה שלי! אלוהים, למה ילדים קטנים כאלה מתוקים, הא? אמרה רבקה מיכאלי בפנים קורנים, מתרפקת על נכדה, ומצטלמת בגאווה למצלמה.
Life Lessons
הבקשה האחרונה “לא, אני כבר לא אחזור הביתה…” פלט ניכר תחושת ייאוש תוך שהוא נאנח בכאב, שוכב במיטת האמבולנס. “ואת מיטל לא אראה לעולם.
נעילת הדלת של הכיתה הדהדה אז כמו ירייה בחלל השקט, מתכתית. הסתובבתי אל עשרים וחמישה בוגרי שנה י”ב שישבו מולי. זו הייתה מחזור תשפ”
טוב, הגענו, גיבורים? הקול של אמא פילח את השקט של שישי בצהריים, בדיוק כשהג’יפ של הבן הבזיק מול שער הגינה. עוד שבת שהבטיחה להיראות בדיוק כמו עשרות שקדמו לה.
היציאה החגיגית של מרגלית פנינית מרים! זה בכלל לא חריימה! זה סלט עייף ולא ברור! יקירה, את עורכת דין נהדרת תתרכזי בכתבי טענות, ודי כבר עם המטבח.
Жизнь «на потом» אמא, אפשר לקחת סוכריה מהקופסה? אחת! בבקשה! תחננה נעמה, מתפתלת כמו שועלית ליד הארון, שבו רותי החביאה בקושי רב את הממתקים היקרים שהצליחה להשיג. לא!
את יודעת, אני חייבת לשתף אותך, זה סיפור שרוטט לי בתוך החזה כבר הרבה זמן. זה קרה לליאת כן, ליאת שלנו מרמת השרון, שיש לה את הטויוטה ראב4 הלבנה שתמיד צוחקים
כביש 431 בשעות אחר הצהריים נראה כמעט דומם כמו שקט ששורה רגע לפני שהשמש שוקעת אל מאחורי גבעות מודיעין. השמיים זהרו בגוון דבש כתמתם, והכביש הארוך התפתל קדימה