Life Lessons

Îmi amintesc ca și cum ar fi fost ieri, deși anii au trecut deja de atunci. Pe vremea aceea, lucram ca vânzător într-un mic magazin din Ierusalim.

עבדתי כמוכרת במכולת שכונתית בתל אביב. יום אחד נכנסה אישה קשישה, עשתה את קניותיה ואז הביטה בסלים המלאים שלה ונראתה אבודה. מיד הבנתי שאין לה סיכוי לסחוב את כל זה לבדה.

לא האמנתי בחיים שהמשפחה שלי, הדם שלי, יהיו מה שיגרום לי לארוז מזוודה ולעשות עליה כפויה. אצלנו, היה ברור לי מהבית “הבן חייב לתמוך במשפחה, אחרת מה

תשמע, היה לי סיפור מטורף עם החמות של שירה כן, זו שירה, הדודה מהקריות. החמות, אסנת בן-ישי, היא לא אישה, היא ממש פסל! מדברת כמו בולדוזר, הולכת כאילו היא

Преди много години, по времето когато всичко беше малко по-простичко, но емоциите все така кипяха, се случи нещо, което и днес си спомням с усмивка на лице.

הסערה משתוללת מכל עבר, בולעת את העיר כאילו לא נותר בה אדם. שמי תל אביב קודרים, בצבע ברזל ישן, ורוח חורפית חדה כמו סכין קורעת בגדים ועור כאחד.

תקשיב, הכי טוב אני חייב לספר לך מה קרה לחבר שלי, יונתן. כל השנים הוא היה בטוח, פשוט נדפק עם אשתו. קרה לו מצב עם אישה “קפואה”