Life Lessons
Life Lessons
אני מקליטה לך את זה בזמן שהמכונת כביסה שועטת. כמעט שתיים בלילה. הכל שקט בבית, אבל בראש שלי יש סערה. הכל רועש, בבלגן טוטאלי. אני בת 41, יש לי שני בנים הגדול
Dinah ואני תמיד היינו קרובות מאז שהיינו ילדות, והחיים רק קירבו אותנו יותר. היא עברה לתל אביב כדי ללמוד באוניברסיטה, נשארה שם, מצאה עבודה והשכירה דירה.
Life Lessons
Un manto de nieve cubría Villalba del Castillo, un pequeño pueblo de la sierra madrileña, como si una sábana blanca hubiera caído del cielo para silenciar
אני ונעמה תמיד היינו קרובות, מאז ילדותנו, והחיים רק קירבו בינינו יותר. נעמה עברה לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה ונשארה שם, מצאה עבודה ושכרה דירה קטנה.
Life Lessons
כותב את זה בזמן שמכונת הכביסה מסתובבת. כמעט שתיים בלילה. הבית שקט, אבל בראש שלי סערה. המון רעש. אני בן 41. יש לי שני בנים בן 15 ובן 12. אני עובד כרואה חשבון.
Hoy fui a casa de mis padres en tren, en un coche de segunda clase. Mi asiento era el de arriba, pero no me incomodaba en absoluto. Los asientos de abajo
În acele vremuri îndepărtate, când eram copilă în Ierusalim, fratele meu mai mic, Erez, era mereu lumina ochilor mamei mele, Avigail, și a bunicii mele, Chava.
בילדותי, אחי הקטן תמיד היה כוכב הערב מול עיני אמא וסבתא שלי. זה היה כמו הצגה בפסטיבל ישראל, בה הוא זכה לראשי תיבות של חיבה מכל כיוון. אני, לעומת זאת, התנדנדתי
בילדותי, אחי הצעיר תמיד היה המועדף בעיני אמא שלי וסבתא שלי. הן העריצו אותו, שמו אותו במרכז, בעוד אני נשארתי בצד. תמיד קיבל את הצעצועים הכי טובים, את השוקולדים
Recuerdo aquellos años con nostalgia y algo de tristeza. Mi madre falleció cuando yo apenas tenía ocho años, en Madrid, dejando un vacío profundo en nuestro hogar.