שיעורים לחיים

אף אחד לא מעז להוציא הגה בבית ההלוויות החרישי. האוויר טעון בכבדות בריח שושנים ועצב. ארון לבן מבריק מונח על בימה במרכז החדר, מוקף באבלים בלבוש שחור, פניהם

הבלונים עוד לא התרוממו מחדש מאז הזכוכית שנשברה. לחישות התפשטו מתחת לנברשות כמו אש בשדה קוצים, וכל העיניים היו נעוצות בשלושת הדמויות שעמדו במרכז.

אולם הנשפים עדיין לא התאושש מהזכוכית שנשברה. לחישות מתפשטות בין הנברשות, וכל עין נעוצה בשלוש הדמויות שבמרכז. ידה של האישה המבוגרת רועדת בתוך אחיזתו של הגבר. “

האולם עוד לא הספיק להתאושש מהזכוכית המנופצת. לחישות התפשטו תחת הנברשות כמו אש בשדה קוצים, וכל מבט נעץ בשלוש הדמויות במרכז החדר. ידה של האישה המבוגרת רעדה

יומן אישי, 12 באוגוסט, תל אביב הכל היה נראה מושלם באולם. נברשות קריסטל זוהרות, מוזיקה חרישית מתנגנת ברקע, האורחים צוחקים, כוסות נוקשות זו בזו, הכל מרגיש

האולם נראה מושלם. נברשות קריסטל זהרו. מוזיקה רכה התנגנה באוויר. האורחים צחקו, הכוסות נקשו, הכול הרגיש מושלם בלתי נגיש. ואז צליל צלחת נשברת על רצפת השיש.

הסלון הפרטי בלב תל אביב זהר כמו קופסת תכשיטים מתחת לנברשות הזכוכית היוקרתיות. מראות מהתקרה ועד הרצפה החזירו את הבדים הזורמים, שמלות שנשארו חצי מהודקות

הילדה הקטנה כבר החליטה עדיף שיחשבו אותה לגנבת מאשר לראות את התינוק בוכה עוד לילה אחד. לכן היא עמדה ליד הדלפק, מחזיקה קרטון חלב כאילו הוא לא סתם קרטון