שיעורים לחיים
יום חמישי, 8 באוקטובר שמי אילה. אחרי הגירושין, עברתי עם שני הילדים בת ה10, אורי ותמר, לבית של הוריי בתל אביב. בתחילה זה נראה כמו ברכה קיבלתי משכורת של
Vent lige lidt, sagde jeg. Jeg gik ud ved stationen for et øjeblik, men da jeg kom tilbage i vognen, var mine ting væk. Jeg kiggede ud af vinduet og så
אל תדאג, יאיר! אל תתאכזב! לפחות הפכת את ערב השנה החדשה לחגיגה מדהימה! הנה העיר המזכירה לי את הבית. יאיר יורד מהפלטפורמה, חוצה את הכיכר מול תחנת הרכבת
החיים המוקדמים של קובי הסתיימו כשהיה בן חמש. באותו יום, כאשר ההורים שלו לא הגיעו לאסוף אותו מהגן, כל הילדים האחרים כבר נפרדו, והוא נשאר לבד לשבת ליד השולחן
מתחתנת בגלל קולקהאבל כשהיא הבינה שהקולקה היא רק תירוץ, היא החליטה לשאול את הלב שלה מה הוא רוצה באמת.
הסיפור הזה מסופר על ידי בחור ישראלי, משקפת מציאות של בית אבות, גן ילדים, ותרבות מקומית. הילדות המאושרת של יאיר הסתיימה כשהיה בן חמש. אחד הימים ההורים שלו
Hvad tror du, jeg er? Jeg er kun halvtårede med en lille hale, sagde hun, mens hun placerede en skål med suppe og en kurv med rugbrød på bordet.
הילדות המאושרת של קולן הסתיימה כשהיה בן חמש, באותו יום שבו הוריו לא באו לאסוף אותו מהגן. כל הילדים נעלמו, והוא ניגן על שולחן ושרטט את עצמו, את אמא, ואת אבא.
«האםהיא באמתזאת, האישהציפורכמו חיה בר רודפתי־» המילים שלהיא: «אתהטעותנעוריי» הרעישו בשערו שלהיא כמו פעמון בלילה. הוא, יואב בןארי, ידע רק דבר אחד על עצמו
Så du tænker på at flytte ud, Maren? Mor stod i køkkenåbningen, lænet sig ind i dørkarmen. I hænderne holdt hun en kop te, og i stemmen lå en blanding
איזה בָּבָא אני בשבילך? רק חמשים עם קוּצָה, תגיד לי, מהזה להיות זקנה? נאנחה רוּחָה, מניחה על השולחן קערת מרק וסל לחם. בָּבָה, תשים על השולחן משהו.